כל כך מוזר לי.

מצד אחד, הכל טוב אצלי.

יש לי חברות שאני נפגשת איתן גם אחרי בצפר, אני מנסה לשמור על קשר עם חברה אחת טובה מפעם, ממש השתפרתי בגיטרה בקריאת תווים ובנגינה ובלימודים לא נכשלתי בשום דבר.

אבל עדיין, משהו רע. אין לי זמן לחדר כושר, אני זוללת עם החברות, בטוח השמנתי, והיום כמעט הקאתי. חזרתי מחברה ואבא שלי הסיע אותי, היה לי דחף עז להקיא את מה שאכלתי אצלה, אני כל כך שמחה שהייתי באוטו אחרת הייתי עושה משהו בסוף, התחילו לרוץ לי סרטים בראש מה לעשות אם אני אקיא, קפץ לי שם של ידיד שאיים להרוג אותי על דבר כזה כבר אמרתי שאחרי שאני אקיא אני אשלח לו הודעה כדי שלא ייתן לזה לקרות שוב, וכולי בפחד מטורף מאיך שאני אפגע בעצמי. אני מפחדת לא לאכול, אני מפחדת לאכול יותר מדי, אני מפחדת להקיא, אני באופן כללי מפחדת מכל דבר שאני אעשה, כאילו כל תגובה תהיה רק הקיצונית ביותר.

אני מצטערת שלא הייתי פה הרבה זמן, יש רק מחשב אחד בבית שעובד וגם ככה אין לי בכלל זמן למחשב, יש מבחנים, עבודות, חברות, גיטרה, ספרים וטלוויזיה, אם לכושר אין זמן אז איפה נדחוף את המחשב? אבל אין לי מה להתלונן, לחץ זה תמיד טוב, וגם ככה עוד מעט תיגמר המחצית ואיתה המבחנים, וגם אני אתחיל להתנדב סוף סוף, ויחזור לי זמן פנוי למחשב וחדר כושר בנוסף לשאר הדברים.

אבל אחרי הכל אני עדיין כועסת על עצמי. עד שטוב לי, שכמעט הכל מסתדר, אני חייבת להרוס לעצמי. למה אין מתכון להרזיה שלא יגרום לי להרגיש רע עם עצמי? למה אי אפשר לאכול ותוך כדי לרזות? אני חייבת לעשות משהו עם עצמי, אני לא אוכלת הרבה, אוכלת בעיקר אוכל שבריא וחשוב לאכול, ואני יודעת שאין לי מספיק בגוף אבל זה בסדר, העיקר שאני אהיה שבעה.

הייתה לי יום הולדת 16 לפני שבועיים. היה אחד הטובים שאני זוכרת. חגגתי, נהנתי ושמחתי כל רגע. אני מתכננת בקרוב פוסט סיכום על השינויים שלי, הרבה זמן רציתי לעדות אחד ולא מצאתי זמן נוח, וגנראה שהזמן המתאים הוא תמיד עכשיו, לא?

אני לא יודעת מה עוד להגיד, הבלגאן שלי במוח ענקי, ואני מצטערת שהתנתקתי מהמחשב ומהאנשים שבזכותו הכרתי, אתם כבר יודעים מי אתם, כי בכל מקרה רק אתם קוראים פה. אוהבת מכל הלב 333>

חסרת שם