"השמש שלי שוקעת כדי לזרוח שוב", רוברט בראונינג

הבלוג הזה מלא ענייני אהבה, כי כזאת אני... כל הזמן חושבת אהבה, כל הזמן רוצה אהבה, כל הזמן חיה אהבה...

החלטתי לעשות משהו שונה, שמעולם לא עשיתי, ולכתוב פה על נושא שאני כמעט ולא משתפת אף אחד.

אני מנסה להדחיק את זה הכי עמוק ולא לשתף אפילו את עצמי בזה, אבל אני אהיה השקרנית הכי גרועה בעולם אם אגיד שאני לא חושבת על זה...

כל מי שמכיר אותי, מבין מהר מאוד שיש לי את הקשר הכי מדהים בעולם עם אמא שלי

נכון שהיא חולה בסרטן, נכון שהיא פעם בשבוע בבית חולים וגם נכון שלמרות כל זה בחרתי לחיות את חיי באילת ולנסות להדחיק את המחלה האיומה הזאת מהחיים שלי.

אמא שלי מבינה אותי, היא לא כועסת עליי, היא תומכת בי ורוצה שיהיה לי הכי טוב בעולם. 

אני גרה באילת מספטמבר 2012, ואמא שלי עוזרת לי כלכלית בטירוף. עזבו את כל זה, היא גם קוראת לאילת "גן עדן" ובשבילה לבוא לפה זה כמו חלום כל פעם מחדש, ואני מרגישה כמו מלאך שתמיד מגשים לה את החלום הזה..אין הרגשה טובה מזאת.

עכשיו תוסיפו לזה שאני גם בקשר טלפוני איתה בערך כל שלוש-ארבע שעות, מדי יום, מזה שנה. אין מה לעשות, אמא יש רק אחת.

ומה עם אבא שלי?

"אין לי אבא", תמיד אני אומרת כשמישהו מעיז לשאול אותי.

זה לא בהכרח נכון, יש מישהו שהביא אותי לעולם עם אמא שלי, אבל הוא בחר שלא להכיר בי. 

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת שנה, מעולם לא ראיתי אותו במציאות. מעולם לא יצרתי איתו קשר טלפוני . 

אין לי מושג איך הוא נשמע ויש לי מושג איך הוא נראה מתמונות בודדות.

האמת?

הוא אפילו לא מעניין אותי. 

(שקרנית)

איך אני יכולה להתעניין במישהו שלא יודע מי אני ומעולם לא עזר לי בעולם הזה? מעולם לא היה שם להגיד לי שאני הבת שלו... 

-ועכשיו לעבר-

אני זוכרת את עצמי בת 10 +. תוהה מה החלום שלי, ואומרת לעצמי "הלוואי שתהיה לי אחות".

כבר אז ידעתי שהדבר לא יכול להתאפשר באמת, הרי אמא שלי פגועה לגמרי מהגבר הזה ולא ניסתה מעולם לצאת לדייט מאז שהתגרשה. 

ובכל זאת, ילדה קטנה נוטה להאמין בדברים שמתפרשים כבלתי אפשריים, היא רוצה להשיג את הכל , והכי עושה לה את זה - לדעת שהיא משיגה את הבלתי אפשרי. 

-ואז יום אחד-

אני זוכרת שאמא שלי הייתה בחדר שלה, הדלת הייתה סגורה. ידעתי שהיא בשיחת טלפון אישית ו... החלטתי להצמיד את האוזניים לדלת. 

אחי גדול היה חייל, והוא תבע את אבא שלי על זה שהוא רוצה ממנו כספים או משהו כזה. (אחי היום בן 34, תעשו את החישוב כמה זמן עבר..)

ופתאום שמעתי את אמא שלי אומרת: "אני שמעתי שהוא התחתן ושיש לו ילדה קטנה"

אני זוכרת איך הלכתי לחדר והתפרצתי בבכי.

לא מעניין אותי אבא שלי, לא מעניין אותי כלום.

מעניין אותי החלום שלי. יש לי אבא שאין לו מושג מי אני בכלל, התחתן עם מישהי והביא ילדה. יש לי אחות. החלום שלי יכול להתגשם...או שהוא התגשם?

אני זוכרת כמה בכיתי בשקט שאף אחד לא ישמע ואיך השאלות התחילו לעלות... היא דומה לי? בת כמה היא? 

-עברו השנים-

והמחשבות מהדהדות בי... 

החלטתי לעשות חשבון פייסבוק פיקטיבי. מצאתי שתי תמונות של בחורה יפה ב"גוגל", 

המצאתי לה את השם הכי נדוש בארץ, הוספתי כמה חברים שלא יהיה חשוד מדי... ו....הוספתי גם אותה.

היא הוסיפה אותי לפייסבוק, אבל מעולם לא החלפנו מילה. 

היא בכלל לא דומה לי מבחינה חיצונית.

אני עוקבת אחריה כל הזמן, היא נראית מאושרת ומלאת חברים,

היא בכיתה י'.. בת 16 היום. 

היא כותבת דברים ממש מרגשים (לפחות דבר אחד יש לנו במשותף..)

ואני כל כך הייתי רוצה לדבר איתה. לשאול אותה אם היא יודעת על קיומי. אם היא יודעת שיש לה אחות שתמיד רצתה אחת כזאת אמיתית. 

אני לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה.

לא בא לי לטלטל ילדה בת 16 ואת החיים שלה.

ואני מתארת לעצמי שאתם לא מבינים בכלל (ואולי אפילו צוחקים*)

איך דווקא אבא שלי לא מעניין אותי בכלל

וכל מה שהייתי רוצה זה את אחותי למחצה. את החלום שלי . 

אז בינתיים אני מסתפקת בלכתוב את הפוסט הכי אישי בעולם...