איזה מאאגניב! זה זז!!! אהההה

חברה שלי אומר/ת:

מה קורה?

חברה שלי:

חברה שלי אומר/ת:

מה עשיתי?

גלי אומר/ת:

חברה שלי אומר/ת:

וואלה עכשיו היה לכם מחשבים..

גלי אומר/ת:

יופי, יופי, תדרכי על הפצעים.

כן, כן, אני לומדת עד 17:30 אחה"צ ואני ממש לא גאה בזה!

מרוצים!?

וכעת עליי לציין, יש לי עוד חברה, עם שם זהה בדיוק, שהייתה לה בדיוק אותה תגובה לסיטואציה!

אנשים לוקחים אותי ברצינות!

כמה מפחיד!

אורש, את זוכרת שאני גם אוהפתותך, נכון?

אחרי שיעור המחשבים המתמשך, הילה ואני תכננו לעשות לברק בוּ מאחורי הגב ולהבהיל אותו, אבל הוא היה רחוק וגם היינו עייפות, אז לחשנו "בוּ" בתקווה שהוא יישמע בסונר או משהו.

אחרי 3 שניות מצאנו את עצמנו לוחשות "בוּ בוּ בוּ בוּ" כמו ילד קטן שלמד הברה אחת ומתחיל לדבר איתה ולפתח איתה מערכת יחסים (מי אמר חבר דמיוני?).

כשנכנסנו לאוטו של אבא שלי, כבר היינו במצב כפית (צחוק היסטרי) מטורף, ואבא שלי איים עליי באשפוז בכפייה.

בגלל שלא מתעסקים עם אבא עם קשרים במשרד הבריאות, ניסיתי להשתיק את עצמי, אבל אז נזכרתי בקיצורים הדביליים שאמר לנו המורה למחשבים - LIFO ו-FIFO (אם באמת תרצו אי פעם לדעת מה זה, אתם תתאכזבו ששאלתם).

התחלתי למלמל לעצמי בטמטום משווע "ליפו ופיפו הלכו לים...", בעוד הילה מגחכת לה כמו מישהי ששמעה לראשונה את המילה סמוּר.

אחרי שהספקנו קצת להרגע, סיפרנו לאבא שלי על השעות המפחידות שנישאר בהן בביצפר (7 בערב!), אבא שלי הציע שפשוט ניקח שק"שים ונעשה פעמיים בשבוע יום "הכר את בית-ספרך בלילה", והילה הוסיפה שוולודיה יעיר אותנו בבוקר, ושיערתי לעצמי שנאלץ לשלם שכ"ד ע"י טיטוא אנרגטי של המוסד בהפסקות הפנויות.

כמובן ששוב התחלתי לגחך ולמלמל ולצחוק בלי להפריד בין השלושה, דבר שהשפיע קשות על הילה.

למזלי הילה הלכה בסוף הביתה, אבל איום האשפוז בכפייה נשאר בתוקף.

נקודה למחשבה:

רק לי השיר המדכא של "B בזק - עד שניפגש" גורם חשק עז לא להתקשר למרכזייה הזו לעולמי עולמים?

סתם משהו עם מסר סמוי:

ליד ביתי מצוי מלון רמת-אביב, שהוא יותר ישן מהבתים לשימור שיש בתל אביב השנה, אבל זה כבר לפוסט אחר.

במקום יש חנות של כלי בית עם הנחות ענקיות (50%) ושמה אקוקה אינקה.

לא, זאת לא טעות. אקוקה אינקה.

פשוט נורא איך שמעבירים מסרים סמויים לילדים.

מי שמע על סמים ב-50%?

פשוט מזעזע.

מכיוון שאני חמודה, זה מסר סמוי ללימור והילה.

המסר סמוי ביותר, כך שעיין בלתי מזויינת (שש לימור!) לא תדע להבחין בו.

האם שם הבלוג הזה מזכיר לכם מישהי?

האם תמונת הכותרת מאמתת את החששות שהיא חולת מין וזאופילית?

לא כתבתי מילה על כוכב נולד, כי לדעתי העונות שאחרי הראשונה הן leftovers.

אבל בחיי שיהודה סעדו הזה נראה כמו דרדסבא שהושפע יותר מדי מהקבלה.

ואף מילה על הדרדרות לסמים.

אחותי ביציאה בלתי נשכחת:

היא: גלי! נראה לי שיש לי אינפוזיה באוזן!

אני: מה?

היא: אינפוזיה! באוזן, כאילו!

אני: אבל אינפוזיה.... חהחהחהחה!

היא: אבל זה כואב!

אני: דניאל, מה זה אינפוזיה?

היא: אמממ דבר כזה... שכואב באוזן...

אני: אינפוזיה זה צינור שדרכו מעבירים אוכל. מעבירים לך אוכל דרך האוזן?

היא: לא... אז מה יש לי באוזן? אמאאאאאאאאאאאאאאאאא.... יש לי אינפוזיה באוזן!!! וגלי לא מאמינה לי!

להילה יש עיוות.

כשהיא מיישרת את היד ונשענת עליה, היד שלה מתעקמת אחורה.

אני נורא התעניינתי בפלא הטבע הזה, והתחלתי לחקור לה את המרפק מהצד הפנימי (נשמע סוטה, אבל תתגברו).

הילה קלטה אותי, ואז שמה את היד שלה שם והפיצה את היד תוך כדי שהיא צועקת "לא בוורידים! לא בוורידים!".

זה פשוט רגע קלאסי לפספוסים.

שיניתי את הרשימות.

בעקבות כך יבוא עיצוב.

מתי שהוא.

בסופו של דבר.

אף אחד לא שם לב שבכותרת של הפוסט הקודם כתבתי תשסה ולא תשסו.

אתם יותר מטומטמים ממני!

(זה לא חכם לקרוא לקוראיי בשמות כל עוד אין לי פרו. לזכור זאת להבא.)

בשבת יצאנו לטיול ג'יפים.

לא היה שום דבר מאוווד מעניין, חוץ מרוטווילרים שכמעט טרפו אותנו למוות וילדה בת 8 חודשים שמתאמנת בזריקת צלחות.

אכן, טיול נורמלי ושפוי לכל הדעות.

אוקיי קוראיי המשוחדים.

אני בטוחה שנהניתם.

ואם לא, LIFO יבוא ויאשפז אתכם בכפייה!

או עם כאפייה!

בכל מקרה, זה לא יהיה נעים.

נ.ב -

רואים איזה פוסטים מפחידים אפשר ליצור אחרי שבית הספר ננעל?