לאנה, פשוט ככה

אז אני מניחה שנתחיל מהתחלה...

כשעברתי בסיס הכרתי את מ' ששירת חדר לידי, הפכנו לידידים ודיברנו די הרבה,

תמיד חולפת בראש האפשרות של 'מה אם...' (מה אם נהיה ביחד, למתקשים..) זה משהו שתמיד חולף בראש ביחסים בין גבר לאישה, בחור ונערה או לסיכום זכר ונקבה. במקרה הזה, ידעתי שהוא לא סוג האנשים שהייתי יוצאת איתם בדרך כלל, ולכן לא חשבתי על זה יותר מדי.. חוץ מזה יצאתי עם ד' מהפוסט הקודם ולכן זו בכלל לא הייתה אפשרות.

ואז היחסים שלי עם ד' נגמרו כמו כל שאר מערכות היחסים שלי, אחרי שבועיים.

משהו כמו שבועיים-שלוש אחרי זה נסענו לטיול של 3 ימים מהצבא. יצא שמכל מי שעובד אצלנו, יצאו רק 20%, אבל, גם הענף שלי יצא וגם הענף של מ', כולל מ'. חשבתי לפני, שאולי יקרה משהו (זוכרים שאני צריכה להתנשק עם 10 איש השנה?), ושבעצם זה טוב, כי אני אשכח את ד'.. היה לי ברור שזה לא ימשיך אחרי הטיול, הוא גם משתחרר וגם גר איזה 120 ק'מ ממני. אבל הוא היה ממש מתוק, ובתפקיד בכיר, וחבר'ה מהמחזור שלו היו מפקדים בענף שלי, אני מניחה שזה עשה לי את זה קצת..

אני אקצר בזה שזה לא נגמר בטיול, המשכנו לצאת, הוא השתחרר, ובגלל המרחק, יצא שכל הזמן ישנו אחד אצל השני. פעמיים-שלוש אני ישנתי אצלו ועוד פעם-פעמיים הוא ישן אצלי, כל שבוע. הכרנו את המשפחות והחברים אחד של השני, הלכנו לאירועים ביחד, והתקרבנו פיזית במידה שלא נתתי לאף אחד אחר להתקרב אלי. היינו ביחד חודש וחצי, ואז הוא עזב. טיול אחרי צבא. זה היה מאד דרמטי, עמדנו בשדה תעופה, אני בכיתי, הוא אמר שהוא יתגעגע כמו מטורף, הלכתי, הסתובבתי להסתכל עליו וראיתי שהוא עומד וצועק לי 'אני אוהב אותך'. עכשיו הוא בחו'ל, ואני פה. אמא שלו וחברים שלו מתקשרים אלי כל השבוע לשאול מה שלומי, ולהגיד לי שיהיה בסדר.

זה לא כיף, למה זה תמיד ככה, למה?

השבוע התקשר אלי החבר הראשון שלי מכיתה ח', ומישהו שרקד איתי פעם בחוג לריקודים סלונים ולא דיברנו 5 וחצי שנים, וג' האגדי, החירמון המזדמן שלא ראיתי מאז יולי (שנראה לי כבר בן 26, זקן...), ולבסוף ראיתי אתמול מישהו שהיה הולך איתי לחדר כושר ולא ראיתי כבר שנתיים. 4 אנשים מהעבר באותו שבוע. שבוע אחרי שהוא עזב. מה זה אומר?

אולי הם (האנשים מהעבר) בעצם רומזים לי שאם אני והוא לא נרפה יהיה יותר קשה, כמו שזה תמיד היה עד עכשיו בחיים שלי?

ואולי בעצם הם אומרים לי שעוד נתראה, כי עובדה שהם לא נעלמו. אבל הוא גר 120 ק'מ ממני, ואם לא נעבוד ונתאמץ, אני בספק שסתם ניתקל אחד בשני, אולי עוד הרבה שנים, בסופו של דבר כולנו חיים בביצה אחת קטנה, אבל מי יודע?

ואולי זה בעצם לא אומר כלום?