לאנה, פשוט ככה

זה התחיל לפני חודש...

3 ימים אחרי שמ', החבר, נסע למזרח התחילו לי כאבי ראש וסחרחורות.. בצבא יש קטע כזה, יש סוג של עיוות שנעשה כשאתה מדבר עם רופאי צבא, לדוגמה כשאומרים לרופא בצבא שיש לך כאבי ראש וסחרחורות, הרופא בדרך מופלאה שומע משהו אחר לגמרי, התהליך לא ברור לי לחלוטין אבל מה שמגיע לאוזניו זה: 'לא בא לי ללכת לצבא, אני רוצה גימלים', והתשובה הברורה לזה היא: 'קחי 4 דקסמול ותרגישי טוב בבסיס'.. במקרה הזה האמא הפולניה שלי נכנסה לתמונה, והכריחה אותי ללכת ליחידה הרופאית בעירי לעוד רופא, אחרי שחובשת בבסיס שלי ורופא ביחידה רפואית אחרת ניפנפו אותי. שם נפלתי על רופא חביב שנתן לי 2 גימלים בטענה שכנראה אני מפתחת וירוס ויראלי.. באותו יום בערב כבר עלה לי החום ל38-39, וחום בצבא זה הוכחה לכך שבעצם לא שיקרת ואתה באמת חולה.. כך הסיפור נמשך ובפעם הבאה (כעבור יומיים) שבאתי לרופאה היא כבר נתנה לי עוד 2 גימלים בלי בעיות + אופטלגין, כי הרי יש לי חום.. לסיכומו של סיפור, אמא שלי יצרה קשר עם איזה חברה שלה שמכירה איכשהו רופאה (#3) ביחידה הרפואית בעיר שלי שלקחה אותי לבדיקה אצלה, כשכבר הגעתי אליה הייתה לי דלקת גרון איומה ובחילות שהסתיימו בהקאות.. קיבלתי אנטיביוטיקה לדלקת גרון ועוד דקסמולים + תור לבדיקה חוזרת כעבור שלושה ימים. באותם שלושה ימים הבנתי שהבחילות וההקאות הן לא מהמחלה אלא מהאופטלגין (שבחילות הן תופעת הלוואי העיקרית שלו), תרופה ארורה. ידעתם שאיגוד הרופאים האמריקאי בכלל לא אישר אותה?! אז אחרי שהפסקתי עם האופטלגין ועברתי לפנצילין (בתרופה קוראים לו רפאפן - לדלקות גרון) חזרתי לרופאה. הרופאה שלחה אותי לבדיקת דם. פה המקום לציין שאני פשוט שונאת בדיקות דם, הן כואבות לי, משאירות לי סימנים כחולים על היד, וגורמות לי לחולשה מגעילה כזו ולכאב יד מעצבן. בתוספת זה שהפעם האחרונה שעשיתי בדיקת דם הייתה לפני כ - 8 שנים בכיתה ז', אפשר להבין כמה לא רציתי לעשות את זה. אבל, אני כבר גדולה (בקרוב 20), וצריך (זה מה שאמרתי לעצמי כל הזמן) ועשיתי את הבדיקה הארורה. כמובן שזה כאב כמו לא יודעת מה, ונשאר לי סימן כחול ענקי על היד לשבועיים וגם התעלפתי 10 דקות אחי זה כשכבר יצאתי מהיחידה הרפואית בגלל נפילת לחץ דם (6 מבחנות), אבל הרגשתי הקלה וסוג של גבורה שסיימתי עם הדבר הארור הזה. כשחזרתי 4 שעות מאוחר יותר לקחת את תוצאות הבדיקה, הבחורה שעשתה לי את הבדיקה עלתה לרופאה עם איזה ניירות ואז הרופאה התחילה לצעוק.. כעבור דקה הרופאה יצאה ואמרה שאני אגיד לאמא שלי לבוא לקחת אותי עכשיו כי אני צריכה ללכת לעוד בדיקות בבית חולים אזרחי, והיא נכנסה חזרה לחדר. אתם יכולים לנחש מה עבר לי בראש באותם 10 דקות בהם חיכיתי להיכנס לרופאה, חשבתי על כל הדברים הכי נוראיים שאפשר לגלות אצל אדם בבדיקת דם, זה היה נורא. כשנכנסתי לרופאה היא הייתה ממש לחוצה וכששאלתי אותה מה יש לי והיא לא ענתה לי התחלתי לבכות. ואז מרוב לחץ היא התחילה לצעוק עלי שאני אפסיק לבכות. מהבדיקה שלי עלה שכנראה יש לי את מחלת הנשיקה, אבל משהו בבדיקה היה מוזר והם שלחו את הבדיקה לבית חולים והרופאה שלחה אותי לבית חולים לעשות עוד בדיקות. בבית חולים עשו לי משטח דם וספירת דם מהאצבע, שזה כמו בדיקת דם לילדים קטנים. זה היה סביר. כעבור שעה כבר אמרו לי שזה מחלת הנשיקה. משום מה הבדיקת דם שלי הראתה את הסימנים של המחלה, הקטע הוא שיש למחלת הנשיקה אותם סימנים כמו למחלת דם אחרת ממש מסוכנת ונדירה, רק למחלת הנשיקה יש סממנים מיוחדים משלה שלא ראו אצלי. בגלל זה עשו לי את הבדיקה השניה בבית חולים, שהוכיחה ב- 99% סבירות שזו מחלת הנשיקה. כידוע למחלה אין תרופה היא פשוט עוברת עם הזמן. העבירו אותי כעבור עוד 3 ימים לר'מ 2 ושם אני כבר שבועיים. בשבוע וחצי האחרונים אני כבר בריאה, אין לי דלקת גרון יותר וגם לא חום, רק עייפות וחולשה כאלה שאופיינים למחלה. היום כשהייתי אצל הרופאה ביקשתי לחזור לבסיס, היא רצתה להשאיר אותי לעוד גימלים אבל חודש זה מספיק. אז עשיתי עוד בדיקת דם וביום שני אני חוזרת לרופאה ואז אם הכבד שלי בסדר (הכבד נפגע כתוצאה מהמחלה) אני אחזור לצבא, בעזרת השם, ביום שלישי. כמה דברים שלא ידעתם על מחלת הנשיקה: * המחלה היא מחלת תינוקות, רובנו חולים בה בינקות ולא מודעים לזה, היא נתפסת כעוד הצטננות ועוברת ואז אנחנו מחוסנים אליה כי זו מחלה של פעם בחיים. * המחלה פוגעת בטחול ובכבד מה שאומר שכשחולים בה אסור לעשות שום פעילות פיזית או לשתות אלכוהול. * המחלה בד'כ פוגעת בתינוקות, בבגרות הגילאים האופיינים הם 13-20, כאשר בהם המחלה הרבה יותר קשה מבינקות. כשמבוגרים מעל גיל 30 חולים במחלה הם לרוב חווים אותה בצורה מאד קשה. אחרי גיל 50,60 אפשר גם למות מסיבוכים שיכולים להיגרם כתוצאה ממנה. * המחלה מאד נופצה יחסית בארץ. במדינות אחרות היא די נדירה וברוסיה שמים את מי שחולה במחלה לחודש וחצי בידוד...* לחיילים ביננו - זה המון גימלים, בין חודש לשלושה-ארבעה, תלוי בחוזק המחלה. זהו, אז יש לי 4 ימים אחרונים בבית ואז - צבא.. כבר התרגלתי לבית כל-כך שלא בא לי לחזור, אבל די, יש גבול לכמה אפשר לחיות בבית על חשבון המערכת..

ממי נדבקתי אגב, לאף אחד אין מושג...