לאנה, פשוט ככה

בשעה טובה (ומוצלחת) סיימתי עם בדיקת הדם השלישית שלי לחודש, ולכל מי שלא יודע כמה אני "אוהבת" בדיקות דם מוזמן להסתכל פה.

הגעתי בכוחות עצמי (תחביבי החדש = הליכה, במיוחד לאור יחסי המעורערים עם אמי, שמובילים ליחסי המעורערים עוד יותר עם האוטו) ליחידה הרפואית בעירי.

שם פגשתי את חברה שלי מלפני הצבא, שבמקרה גם הייתה מ'כית במחלקה שלי בטירונות. היום היא קצינה, אבל לא מ'מ. להיות מ'מ טירונים היא לא אהבה אז היא עברה לקריה ועכשיו היא קצינה שאחראית על כל מיני דברים של מגל (מערך גיבוי לחימה - החיל של המ'כים ועוד'), היה נחמד לפגוש אותה :) החיים שלנו איכשהו הצטלבו במספר אירועים שונים ולא קשורים אחד לשני בעליל. הכרתי אותה דרך איזה חבורה הזויה בעיר שלי כשהייתי בי'א, הסתובבתי איתם רק בי'א והיא לא הייתה בהרבה יציאות, אז שם יצא לי רק להכיר אותה. בהזדמנות אחרות יצא לי איכשהו ללכת לקניות איתה ועם 2 ידידים שלנו בתקופה וככה יצא לנו לדבר ולהכיר. לאחר מכן פגשתי אותה רק בימי כיפור (בהם כל העיר מתאספת לנקודה אחת), ובהיתקלויות בעיר. מה שמוזר זה שהיה לי חבר בי'ב, שהכרתי בדרך לא קשורה אליה בעליל, ואיכשהו הוא הכיר אותה גם פעם, כידידה או יותר מזה, אני כבר לא זוכרת.. אח'כ יצא לי לראות אותה ברכבת, כשאני הייתי בדרכי לטר'צ (קורס טרום צבאי) שלי והיא הייתה בדרך לקו'מ (קורס מ'כיות). ואז כשהתגייסתי, פגשתי אותה להפתעתי הרבה בבקו'ם, שם היא ניסתה להגיד לי בחצי פה שאסור ששאר החיילות ידעו שאני מכירה אותה ולקחה אותי הצידה. היא הייתה אחת המ'כיות שלקחו את מחזור המתגייסות של היום שלי. בעקבות צירוף מקרים יוצא דופן, היא הייתה גם במחלקה שלי, למזלי לא בכיתה שלי, כי אז ואאווה מה היו עושים לי.. כשהיא הייתה במחלקה זה פשוט הקל עלי קצת את החיים :) קבענו לשבת על איזה כוס קפה בסוף הטירונות אבל לא שמרנו על קשר ודרכינו התפצלו - שלי לבסיס סגור, ושלה - לקק'צ. כשכבר עברתי לבסיס הפתוח שלי והיא סיימה את הקק'צ, הייתה מ'מ של כמה מחזורים ועברה לקריה, נפגשנו שוב ברכבת. והנה היום, ראיתי אותה ביחידה הרפואית. אחרי כ- 20 דקות, חצי שעה עדכונים (מה בצבא, מה בחיים) נפרדנו לשלום, אני אשמה, במקום להחליף מספרים (לא, לא כדי להתחיל איתה, מה נראה לכם?! פשוט כי מתאים לי לשמור על קשר) אמרתי לה, שהעיר שלנו קטנה, שלא לדבר על הארץ ושבטוח עוד ניפגש. אין לי ספק בזה שניפגש, אבל היה יותר מתאים לי להחליף מספרים, נו טוב..

ולנושא אחר, אני ואמא שלי לא מדברות. יש הרבה סיבות, אבל העיקרית היא שכששמים 2 אנשים מנוגדים בעליל באותו בית למשך חודש, בלי אפשרות בריחה, אחרי ש - 2 האנשים כבר שכחו איך זה להיות בחברתו של השני לאורך זמן, המצב יגמר ברע. הפיתרון של לא לדבר אחת עם השנייה מצויין, ברור שהייתי מעדיפה שהכל יהיה כרגיל בלי להיכנס לריבים מפגרים, אבל גם לא לדבר איתה זו הקלה. אף אחד לא שואל אותי לאן אני הולכת ומתי אני חוזרת, אף אחד לא מציק לי, ובכלל לא רע לי כשלא מנסים להאכיל אותי כל הזמן. אבל, זו אמא שלי, והיא לא יכולה פשוט לא לדבר איתי, היא חייבת גם לספר לכל מי שהיא מכירה כמה שאני בת רעה וכמה שאני ככה וככה, וזה לא נגמר. לא שאכפת לי במיוחד, אני פשוט שמה רדיו ולא שומעת אותה, אבל זה קצת מקשה עלי להתרכז.. חוץ מזה בערב האשה מרגישה צורך מוזר לצרוח המון דברים שהיא לא אוהבת בי, החל מאיך שאני מתלבשת וכלה במה שאני רוצה לעשות עם החיים שלי. כמובן, שלי אין שום כוונה לשבת ולשמוע אוסף מיוחד של קללות ברוסית, ולכן היא אומרת את כל זה לאבא שלי. אומרת זו לא המילה הנכונה, זה יותר בכיוון צורחת ככה שאף אחד ב100 ק'מ הקרובים לא יפספס שום דבר שיש לה להגיד עלי. אז כמובן שאני מגבירה עוד את הרדיו ומתעלמת, אבל שוב זה מקשה עלי לקרוא, ללמוד לפסיכומטרי ועוד. קיצר, אם הייתי בבסיס סגור הדברים היו יותר קלים, כלומר אם הייתי רחוקה ממנה הדברים היו יותר קלים. אין מה לעשות, יש קשרים שמתפקדים רק ממרחק.

ולנקודה החיובית מהריב המיותר הזה: אף אחד לא דוחף לי אוכל כל הזמן ושואל מה אכלתי וכל מיני כאלה. אני כשלעצמי יכולה לאכול המון אבל אני לא רעבה לרוב, והרגשת הרעב לא מפריעה לי במיוחד.. חוץ מזה לא בא לי להיות במטבח יותר מדי כי זה תלוי בלהיתקל באישה, ובנוסף לכל העליתי איזה קילו וחצי - שתיים בשהות שלי בבית בחודש האחרון, כל זה בתוספת העובדה שאני יוצאת לטיולים ארוכים בשכונה כדי לא להיות עם האישה באותו בית, גורמת לי לאבד קילוגרמים, שזה תמיד משמח :) המשקל שלי לפני שבועיים: 54.5 :( המשקל שלי עכשיו: 52 קילו :) המשקל הצפוי שלי אם הריב הדפקטיבי עם אמא שלי ימשיך: 50 :)) יותר מזה אני לא צריכה לרזות, אבל גם 48 אני אקח :))) למרות שלא נראה לי שאני אצליח להגיע לזה, אבל לפחות יש לי שאיפה :)

זהו בינתיים,

חים נפלאים לכולכם :)