לאנה, פשוט ככה

חברה הכי טובה שלי חולה כבר חודשיים, היא מקיאה כל מה שהיא אוכלת, מה שגרם לה לרדת 9 קילו ולהיות מאד מאד חלשה..

מאחר ואנחנו בצבא, הרופאה שטיפלה בה (שאגב הייתה גם הרופאה האחרונה שטיפלה בי כשהייתה לי מחלת הנשיקה) ממש דפוקה, ולא שלחה אותה לכל מיני בדיקות, ואמרה לה שהיא לא צריכה לעשות עוד בדיקות דם, גם כשכבר חברה שלי אמרה לה שאין לה ויטמינים ומלחים.. אז ביום חמישי בערב אישפזו אותה בבית-חולים אזרחי. אחרי 4 אינפוזיות ומלא כדורים, המלחים והויטמינים שלה השתפרו, אבל היא עדיין לא יכולה לאכול כלום כי היא מקיאה הכל, גם שתייה היא מקיאה..

בכל אופן, את שלושת הימים האחרונים העברתי בבית-חולים. איזה מקום מגעיל... נראה לי שכשאתה יוצא משם אתה חולה פי 5 ממה שנכנסת כי תפסת מלא מחלות שלא היו לך קודם.. בכל אופן, מאחר ואני כל הזמן שם, כבר יצא לי להכיר את האוכלוסיה והאנשים, זה מתפלג ככה: 75% מהרופאים והחולים הם בני דודינו האהובים, 20% מהרופאים והחולים הם כמוני, רוסים, ועוד 5% מהרופאים והחולים הם ישראלים. ואני מדברת פה על בית-חולים גדול ומהידועים בארץ.. זו כמובן המחלקה שליד החדר מיון, ולא מחלקה ספציפית, אבל זה רק מדגם טוב יותר.. אל תבינו אותי לא נכון, אין לי שום דבר נגד אף אחד, להפך אני שמאלנית יפת נפש שאוהבת מאד את בני דודינו, אבל זה סתם מוזר.. חוץ מזה לבני דודינו האהובים יש קטע עם ג'ינג'יות, להם אין כאלה והם חשים צורך עז להטריד אחת מאיתנו (הג'ינג'יות) כשהם רואים אותה, וזה יכול להיות מאד מפחיד לעיתים...

חוץ מזה, אתמול באו לחברה שלי 3 חבר'ה (חוץ מכל החברים והמשפחה): זקנה חביבה והיפרקטיבית, זמרת חובבנית ואורגניסט, הם שרו עם כולנו ונתנו לה בובות. למעשה אלו היו מתנדבים של הבית-חולים שבאים לשמח חיילים שמאושפזים שם, ומביאים להם תה ועוגיות ועושים שמח. זה ממש חימם לכולנו את הלב, לראות שיש כזה טוב, ואנשים שעושים משהו כל-כך טוב ללא שום תמורה, אין לי מילים לתאר את ההרגשה...

בנימה אחרת, לי וחבר שלי, מ', שכרגע מטייל לו איפשהו במזרח יש היום 3 חודשים. במקביל, לג', הסטוץ המיתולוגי (כלומר מישהו שיצאתי איתו לפגישות פה ושם לאורך השנתיים האחרונות) יש היום יום הולדת. נחשו מה זכרתי ומה שכחתי? כן אני לא משהו, שכחתי את ה- 3 חודשים.. למזלי נזכרתי לפני שעה ושלחת למ' מייל, בתקווה שהוא לא שכח.. זה מוזר, להיות חברה של מישהו 3 חודשים כשרק חודש וחצי מזה היינו ממש ביחד.. חוץ מזה, ככל שהזמן שהוא בחו'ל עובר, אני מוצאת פחות ופחות סיבות למה לא להיפגש עם ג', זה קשה, אבל אני לא רואה את עצמי כבחורה מהסוג הזה. מה זה הסוג הזה? בחורה שכותבת לחבר שלה שהיא אוהבת אותו ומתגעגעת אליו, והולכת למישהו אחר, למרות שחבר שלה בחו'ל והם סיכמו שהם לא יחכו אחד לשני אבל יצא שהם כן....

אני פשוט לא אוכל לבגוד, וכן זה סוג של בגידה למרות הכל, ולא לספר, ובכלל איזה מן בן-אדם אני אהיה???

יותר מאוחר אני אתקשר לג', לאחל לו יום הולדת שמח והרבה מזל-טוב, ואז אני אחזור לבית חולים. לבינתיים, שיהיה לכם המשך סופ'ש טוב :)