אחרי יותר משנה וחצי ללא מוצץ, בימים האחרונים נגה גילתה שכשהמוצץ יושב בפה זה דווקא נחמד. היא לא ממש התמכרה, אבל היא מסתובבת לפעמים עם המוצץ וזה די מוזר, כי היא גם מנסה לדבר כשהמוצץ בתוך הפה וכמובן שמה שהיא אומרת לא נשמע ברור במיוחד.
נגה מציירת ציורים, ועושה לנו שיגועים. היום שיחקנו בקוביות, היא כבר בונה מגדלים, אבל הרבה יותר כיף לה להפיל אותם.
היא כל הזמן מוודאת שאנשים לא נעלמים לה במפתיע. אם אומרים לה שלום, אין שום בעיה. להתראות וביי. אבל אם יוצאים משדה הראיה שלה בלי להודיע, מיד היא שמה לב ושואלת:
- "איפה אמא?"
- "במטבח, נגה."
- "אמא במיייטבאח!"
(ואז היא קוראת בקול רם כדי לוודא)
"אייייימא!"
(וכשאמא של נגה מגיעה מופיע חיוך גדול)
"הנה אמא!!!"
היום היה יום הולדת לילדה בגן של נגה. כל הילדים קיבלו מתנה: תוף מרים מפלסטיק. נגה למדה להגיד תוף מרים, ואז ניסתה להסביר משהו מסובך: "תוף מרים - יומולדת. גן."
ואחרי כמה שעות: "נייישבר תוף מרים יומולדת. אוי אוי אוי."
(בחרתי בתמונה מטושטשת במתכוון, אני אוהב את התמונה הזו)
***
כרגיל, ועד סוף החודש, אני מזכיר לכם
להצביע כל יום עבור הבלוג שלי,
והנה הסברים למה. תודה רבה.