בסוף הכל מסתדר !

הקסאמים שיורדים על שדרות הם בלתי נסבלים לתושבי העיר. לא בשל הנזק שמסתכם במספר הרוגים מועט יחסית לשבע השנים של הירי, אלא גם בשל שיבוש שגרת החיים למשך תקופה כל כך ארוכה. תרצו - מכות החשמל האקראיות שהם מקבלים. זה עובד באופן דומה גם בצד השני. הם יורים קסאמים, אבל צה"ל לפעמים יורה ולפעמים לא. לפעמים מתקיף בתים (ומזהיר קודם) ולפעמים מפציץ מפקדות. מצד אחד תוקף ומהצד השני נושא ונותן. אין ממש חוקי משחק בסכסוך הזה. בכל פעם שצהל יוצא מעזה, כמו היום, הפלשתינאים רואים בזה נצחון מפואר שלהם. מהפגיעות שלהם הם מתעלמים.

מה שחסר במשוואה הזו הם כללי משחק ועקביות.

הצעתי בזמנו (לפני שנתיים וכמה ימים) החשכה של עזה בעקבות כל ירי קסאם לזמן קצוב. זאת כדי לחסוך בחיי חיילים שנפגעים בפעולות בעומק השטח. אני משער שהתוצאה של נזק מידתי אך עקבי לאוכלוסיה שם יהיה יעיל אפילו יותר מפעולה זו או אחרת שתהרוג עשרות ומאות פלסטינים אבל תהיה אקראית לגמרי. מתקפה אקראית משדרת "למה עכשיו ולא קודם?", "בטח אח"כ לא יהיה", וגם "בסוף הם בטח יתיאשו".
גם ההצעה שבודק שר הבטחון ברק "לירות אל מקורות הירי" מכילה בתוכה אלמנט של עקביות, אבל בישראל כמו בישראל העקביות הרבה פחות חשובה מעקרון אחר - העמימות. גם אם יחליטו לירות אל מקורות הירי ויהי מה, אני בטוח שלא יתמידו בזה (ואולי במקרה זה טוב שכך).
כמו בגרסה הישראלית להשרדות, ההתמדה היא לא הצד החזק שלנו. גם לא העקביות.

התגובות לקסאם ולקטיושות צריכות להיות מוגדרות מראש. הפלסטינים צריכים לחטוף על הפעולות שלהם, אבל הקשר בין הפעולות שלהם צריך להיות ברור. לא צריך משא ומתן על הפסקת אש כאשר ברור לחלוטין שהפסקת הירי מצידם תגרום להפסקת אש. נכון שזה ברור לציבור בישראל, אבל זה לא נראה כך בעיני העולם ובטח שלא בעזה.
ראש הממשלה צריך להכריז על מדיניות ישראל באופן הכי ברור שיש. לא "ישראל תגן על אזרחיה" אלא "ישראל יורה לעבר כל מקום שממנו יורים עליה" או "ישראל תנתק את החשמל לרצועת עזה למשך שעה עם כל שיגור רקטת קסאם". הצבת משוואה כזו באופן הכי ברור, גם ברשתות הזרות, תפנה את כל הלחץ הבינלאומי חזרה אל הפלשתינאים. ברגע שברור וידוע שהגורם המיידי לפעולות של ישראל הוא הירי, המצב משתנה. גם התסכול של תושבי שדרות.