ככה פתאום התחשק לי לכתוב פוסט, על כל מה שקורה כאן ככה פתאום.
מבלי לשים לב בכלל..
פתאום כולם עוזבים,
פתאום יש מלא פרידות,
פתאום באים אנשים חדשים לבית ספר,
פתאום יש הרבה כעסים,
פתאום יש הרבה עצבים, וסכסוכים ומריבות,
פתאום אנשים נעלמים לי,
פתאום קשרים מתנתקים,
פתאום קשרים אחרים מתחזקים,
פתאום נוצר מצב שיש אנשים שלא ראיתי חודשיים,
פתאום נגמרה השנה,
פתאום כמעט נגמר החופש, שהיה ממש טוב,
אבל בו זמנית גם לא משהו..
פתאום אני מתחילה לכעוס על הסובבים אותי,
פתאום אני מבינה שהשתנתי. ולא לטובה,
פתאום אני מתחילה לכעוס על עצמי,
כי נהייתי מעצבנת ויהירה ועצבנית וחצופה וחסרת טאקט,
פתאום הגיע השינוי הזה.
ולא כיף לי איתו, ואני מוצאת את עצמי ביותר מידי רגעים שאני עצבנית על עצמי בגלל דברים שעשיתי לא נכון.
אבל אם יש משהו שעוד יותר מעצבן אותי, זה שאנשים מנסים לשנות אותי בכוח.
תנו לי עצות, תגידו לי מה שאתם חושבים,
אבל אל תנסו להפוך אותי להיות כמוכם,
אני אקבל את מה שאתם אומרים, אבל מה לעשות עם זה- זו החלטה שלי בלבד.
תנו לי לעשות את הטעויות שלי בעצמי.
ותנו לי גם להצליח בעצמי.
עצות ודעות יתקבלו בברכה, אבל לא נסיונות להפוך אותי להיות כמוכם.
תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
