על נהר אספירין ישבנו
במקומות המוכרים
לא שומעים לא רואים
כאילו אנחנו אוויר
עוד מעט יגמר הסרט
בקרוב המציאות
התמונה מטושטשת
והצליל לא ברור
כי כולנו עבדים אפילו
שיש לנו כזה כאילו
פותחים פה גדול
ומחכים לעונג הבא
כולנו מכורים של מישהו
שמבקש עכשיו תרגישו
פותחים פה גדול
ומחכים למנה הבאה
חלונות ראווה יפים פה
זה הכל למכירה
גם אנחנו תלויים
עם פתקי החלפה
אז מה נעשה עם הכעס הזה
מה יהיה עם הקנאה
כולם רוצים להיות חופשיים
אבל ממה אלוהים ממה??
-ברי סחרוף-
זה נכון.
כלכך כלכך נכון.
כולנו עבדים של החיים האלה.
של הנורומות. של הכסף. של החברה. של הממסד. של עצמנו.
כולנו רוצים להיות חופשיים. מהעבדות הזו.
כולנו מקטרים ולכולנו לא טוב להיות עבדים.
אבל אף אחד לא יכול בדיוק להניח את האצבע ולהגיד ממה.
אנחנו מכורים לזה. לסביבה, לחברה, לעצמנו. לחיים.
אם ניגמל, נשתבש. החיים יפסקו ויתהפכו.
אנחנו לא יכולים להיות חופשיים. אנחנו חייבים להיות תלויים במשהו.
כמו שאנחנו גם חייבים שמישהו יהיה תלוי בנו.
"כי כולנו עבדים אפילו" וזה לא פסול.
-"ההרצאות" שלו שוב מעלות בי מחשבות. עמוקות מידי. ורבות מידי. אבל אני אוהבת את זה.-
טיול פסח שבטי.
היה מעולה אבל מתיש.
אני לא ארחיב.
בטח כבר נמאס לכם לשמוע על הצופים.
טיול שנתי.
אין צורך לדבר עליו.
כולכם הייתם בו.
בשבילי, זה היה הטיול השנתי הכי הכי. [חוצמכיתהו'נדמהלי]
תודה. הוא היה מדהים.
אז מה נשאר?!
החיים.
ביום חמישי שעבר אבא הלך לרופא. איש חזק ובריא, מבוגר. בשביל לקחת תוצאות של סתם בדיקות שיגרתיות.
הוא חזר. אבל לא לבד. חזר עם סכרת.
כעיקרון, אני לא יודעת על זה הרבה. אבל אני מכירה את איתן. שהוא חולה סכרת. והוא חי את החיים שלו במלואם. כמעט.
אבל איתן בן 19, ואבא כבר בן 53. ולאבא היה 170 משהו כשאמור להיות 100. וזה היה עוד אחרי יום של צום.
ואני לא יודעת כלום. אני לא יודעת אם זה מסוכן, אם זה מגביל, אם אני סתם דואגת וזה כלום.
אני לא יודעת.
למה זה היה צריך להגיע עכשיו?! זה לא מתאים. לא מתאים בכלל.
וגם הבלוג הזה..
כבר בקושי יש לי כח אליו.
יש לי תקיעות בכתיבה. כל פעם שאני רוצה לכתוב אין לי זמן.
וכשיש לי זמן, אני כאילו מכריחה את עצמי לכתוב.
אבל אני לא רוצה להפסיק לכתוב או לסגור את הבלוג.
יש לי אותו מעל שלוש שנים. העברתי בו את רוב תקופת הבגרות שלי ואני לא רוצה להפסיק.
אבל אני לא מוצאת את הרצון או הזמן אליו.
ואני גם לא רוצה שהוא ישאר כזה יבש.
אוח.
הסתכלתי עכשיו על הפוסט.
ופשוט במין צעד לא טיפוסי לי בכלל, כתבתי בהרחבה רק על הדברים הפחות טובים של התקופה האחרונה.
וממש, דילגתי על הדברים הכייפים והמהנים שהיו.
אומרים שתמונה שווה אלף מילים.
אז הנה לכם כמה תמונות כייפיות מהתקופה האחרונה.
טיול שנתי 14-15/4
טוב, אין לי כח להתסבך עם זה עוד.
זה תמיד מתבלגן, זה מה יש בנתיים.
שבת שלום,
סופ"ש רגוע
וחג שמח (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
