מהסוג הזה שלומדים עליהם בספרי היסטוריה,
שתרמו ותרמו ותרמו כל הזמן.
אז לא, הם לא תרמו ברמה של להקים מדינה,
רק ברמה של להקים שבט.
אבל כל פעם מחדש אני מתוודעת למה שהם עושים.
וזה פשוט נראלי הזוי,
באמת שלא חשבתי שקיימים אנשים כאלה.
אתמול היה לנו יום שבט,
אז היום עצמו.. כמה טוב הוא כבר יכול להיות?!
ההליכה הייתה מצחיקה, ההגעה למקום וההפעלה בו הייתה בעייתית..
טוב נו, יום שבט, עם קבוצת בנים, שרבים עם כל העולם, ומתחצפים אליו, ואת לבד..
כמה טוב הוא כבר יכול להיות..?!
אבל אז כמובן הגיע הערב,
ובערב, תמיד הכל משתנה, החושך והעייפות מרגיעים אותם,
מרגשים אותי ובסוף אני תמיד נשארת עם תחושת אהבה וגאווה.
ואז כולם עלו על חאקי, והיו כאלה יפים וחמודים.
עוד לפני הטקס, כולם באים לתמונות וחיבוקים.
חניכים שלי, וגם כאלה שלא.. גאווה שבטית כזו כמובן.
זה היה נחמד שאפשר להיות עם כל חניך שהוא מהשבט,
ולא להתרכז רק בשלך.. שאת מגובשת כבר עם כולם.
שזה שבט קטן, מגובש ואיכותי. והוא שלך.
ואז התחיל הטקס, וטקס האש..טקס האש שאת יודעת שיש לך חלק בו.
והוא היה כלכך יפה ופשוט, ושום כתובת לא נפלה, והכל יצא פיקס.
הם עשו את מבחני מעבר הדרגה והיו כאלה מקסימים.
היה שווה לסבול את כל היום בשביל להגיע לערב ולראות אותם.
הדרגה הייתה כלכך חשובה להם.. הם כלכך רצו לקבל אותה..
וכשנתתי, הם פשוט קפצו עליי בנשיקות וחיבוקים.
החניך הכמעט הכי "קשוח" שלי, בכה.
באמת שזה היה מדהים. היה כיף ומרגש.
ואחרי זה שהחניכים הולכים..
לעשות הווי שכב"גקומונה עם תמונות מפגרות וצחוקים כרגיל..
לפרק, להעמיס, לחזור לשבט, לפרוק שם, לסדר. בלי שום רצון לברוח הבייתה.
ואז, לשבת קצת בשבט, צחוקים והעברת חוויות.
ו.. לילה טוב.
אבל אם יש משהו שממש הבנתי מהיום הזה,
זה שעדיין קיימים אנשים כאלה,
הרכזי שבט שלנו, אריק ורונית.
שני אנשים עם משפחות משלהם ועבודה ומלא עיסוקים משלהם,
פשוט מפנים להם זמן, כסף, מאמץ ומשקיעים בטירוף בשבט. בנו.
והם עושים את זה עם הכי הרבה אהבה שאפשר.
באמת, שבחיים לא ראיתי אנשים כאלה..
רק לתת לתת לתת ולתת.
והצניעות שלהם?! מטורפת.
אין איך לתאר אותם, מלכים. את בחיים לא תבינו כמה הם נותנים.
כי זה פשוט לא יאומן.
לא תאומן מידת ההשקעה שלהם במשהו שבמידה החומרית לא יחזיר להם כלום.
הכל בהתנדבות, הכל מרצון והכל באהבה.
הם הוכיחו שעדיין קיימים אנשים כאלה [כמו ההם בספרי ההיסטוריה].
וזה משמח שהם פה קרוב [ולא רק הם]
כי באמת שחשבתי שבעולם כמו שלנו כבר אין כאלה.
מסתבר שיש. ולא רק שניים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
