אני מודה ליקום או לצבא או למי שזה לא יהיה, שזימן לי את היום מילואים האחרון.

היה ביום מילואים הזה הרבה מהטוב שיש לעולם להציע לי, או לפחות הרבה דברים שחסרים לי בתקופה האחרונה.

כל הדרך ברכבת היה נוף ירוק משגע. נלחמתי ביני לבין עצמי להתנתק מהמסך של הפלאפון ולהתבונן בירוק. כבר הבנתי שהטבע עושה לי טוב לנשמה, ובשעון חורף אני יכולה לפגוש אותו רק בסופי שבוע. הנסיעה הזו בשמש היא הזדמנות שאסור לפספס. 

המילואמניק שלי אסף אותי מהתחנת רכבת, כל כך שמחתי לפגוש אותו. אנחנו מכירים כמעט עשור, יותר מהחברים הטובים שהכרתי בתואר ואפילו הבחור שלי. הוא ראה אותי בכל התהליך של אחרי צבא, הפרידה מהחבר הקודם, התואר, הזוגיות החדשה, המעבר לדרום, החתונה, חיפושים עצמיים. הוא מלווה אותי ברקע, ממילואים למילואים ובשנים האחרונות גם ביניהם.

המפגשים איתו הם חמצן בשבילי בשיגרה הלחוצה או הכובלת. אולי כי במפגשים האלו אני מלכתחילה באווירה יותר חופשית, או מתכוננת אליהם בניתוק הדרגתי מהמציאות שלי. אני זוכרת טוב את תחושת הניתוק הזו כשהגיע אלי לביקורים במעונות במהלך הלימודים. כל הלחץ והמתח עזבו את הגוף שלי ובמקומם הייתה תחושה מתוקה של רוגע ושלווה ויחד עם זאת המון ריגוש, אדרנלין וחופש פראי. אפילו אם רק לשעתיים קצרות.  

- - - 

פעם שנאתי לחזור לבסיס שבו שירתתי, זה החזיר אותי אחורה לימי הצבא, שלא הייתי כל כך מרוצה בהם. העובדה ששמו אותי בבסיס מרוחק, עם עבודה משרדית משעממת ששנאתי לעשות, ורוב של בנות שלא התחברתי אליהן- המאיסו עליי את השירות. מפרספקטיבה של כמעט עשור אני נזכרת כמה אהבתי להתבונן ביער הירוק שהציץ מדלת המשרד הקרווני. כשהייתי מוצפת הייתי נכנסת לתוך היער ומוצאת לי פינה להירגע.

אולי אם הייתי מסתכלת אחרת על הדברים אז, הייתי יכולה לחוות את הצבא באופן יותר נעים? פתאום אני מבינה שלא הייתי בתקופה הזו חשופה ללחץ. הקצינות סביבנו כן, הן עבדו מאוד קשה. זה חלק מהסיבות שהובילו אותי גם לא לצאת לקצונה. היה לי קשה מאוד לוותר על החופש שלי, ובכלל להתמודד עם הכבילות למערכת. הרגשתי חנוקה שם, ויש לי תחושה דומה גם עכשיו בעבודה, וקשה לי להשלים עם זה. 

- - -

כל היום ישבנו בהרצאות ושיחות, חלק מעניין וחלק פחות. לי לא אכפת, אני רואה את זה כיום רגוע שאפשר לנשום בו לרווחה. אחרי שעות של הרצאות ושיחות אנחנו בוחרים לסיים את היום הפורמלי ולהתחיל את הערב שלנו יחד. 

כל כך נהנתי לשכב בג'קוזי, להתמסר למים החמים שעטפו לי את הגוף והרגיעו אותו בנעימות שלהם. הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי ולגוף שלי. נהנתי מהנוכחות שלו, מהקירבה והחיבור אליו. כל כך נעים לי וטוב לי בבועה הקטנה שלנו, שלא נותנת לעולם החיצוני לחדור אליה, לפחות לשעתיים. החוויה לא מושלמת, הוא נורא רוצה שאגמור, וזה קצת משפיע עליי ועל השחרור שלי, ואני שוב לא מצליחה לגמור איתו. אבל נעים לי נורא, וטוב לי להיות קרובה אליו כל כך, ועכשיו זה מה שחשוב לי.

- - -

אנחנו נשכבים שמחים ועייפים על המיטה. מדברים, משתפים, נהנים מרגעי החסד האחרונים יחד.

- - -

הרבה זמן שלא הייתי עייפה ומרוצה. כל הנסיעה חזרה הייתי עייפה כל כך להירדם, אבל הגוף והלב שלי נשארו ערים לגמרי. 

הבחור שלי אוסף אותי מהרכבת, ואני לא יכולה להפסיק לנשק ולחבק אותו. כל כך התגעגעתי אליו.