הפגישה השנתית עם האבהי.

אנחנו נפגשים אחרי פאנל באחד מהתיכונים בעיר בה גדלתי על חשיפה למקצועות שונים. סיפרתי שם על הדרך שעברתי מהתיכון, האקדמיה ועד העבודה הנוכחית. אני חושבת שאני ושאר משתתפות הפאנל נתנו לבנות כמה נקודות למחשבה ורעיונות. היה לי מוזר להיות מהצד השני של השולחן, אבל מסתבר שהגעתי לנקודה הזו, שיש לי מה לתרום מהניסיון שלי לאחרות. 

 אני מספרת להן על התהליך והעבודה הנוכחית, כשבסוף החודש הקרוב אני עוזבת. חיפשתי מפעם לפעם משרה חדשה, אבל כל המשרות שמצאתי בתחום שלי נשמעות לי עכשיו מאוד לא מושכות או דורשניות מידי. אז אני מתכננת חודש של מנוחה ורוגע כדי לחשוב עם עצמי מה השלב הבא, אבל תוך להתנדב בחוות גידול ירקות עירונית שקורצת לי כבר תקופה.

 אני מספרת על התחושות שלי לאבהי, והוא מקשיב ואומר שהכל בסדר, שאקח את הזמן לחשוב ושיותר חשוב למצוא משהו שאהנה ממנו ואשמח לעשות. כמה שהתגעגעתי אליו, כל כך הרבה. הוא נותן לי מלא חיבוקים ונשיקות על הראש ואני מתמלאת באנרגיות ומרגישה בשמיים. התלמידים שהגיעו לשיעור שואלים אם אני הבת שלו, ומבחינתנו זה ברור שכן. 

 - - -

 בחודש האחרון הספקתי להיפגש פעמיים עם המילואימניק. פעם אחת הצלחתי לחתוך קצת מוקדם מהעבודה ונסענו ליער בקירבת מקום. היינו יחד שעתיים, התחבקנו, פטפטנו וראינו את השמש הולכת ושוקעת באופק. הרגשתי כל כך חופשיה בטבע ואיתו, היה תענוג. 

בפעם השניה יצאתי שוב מוקדם והסתגרנו בצימר. הוא שוב מנסה לספק אותי ואני לא מצליחה לגמור. אני מנסה לענג את עצמי לבד, אבל זה גם לא עובד לי. בסוף הפגישה אני כבר מתארגנת לחתונה שבהמשך הלילה. לובשת חולצת קטיפה אדומה, חצאית שחורה קצרה, עקבים ואודם. אנחנו יוצאים מהצימר ואני מרגישה קצת כמו נערת הרפתקאות, ומשועשעת מאיך שהסיטואציה יכולה להתפרש.

 אני מספרת לו על הבחור החדש שהכרתי במפגשים הקהילתיים האחרונים, ולהפתעתי הוא מקנא... ממש לא ציפיתי את זה לאור העובדה שגם לו יש קשר נוסף מלבד הקשר הזוגי הראשי. אני אומרת לו, שיש לי הרבה מקום בלב ואף אחד לא יכול לתפוס מקום של מישהו אחר.

 - - -

 אחרי המסז' והריחופים עם הבחור החדש, מאוד רציתי לתת לו משהו ממני בחזרה. ראיתי בפייסבוק שהוא טבעוני והחלטתי להכין לו את העוגיות שוקולד המוצלחות שלי. דיברנו והוא אמר שיקפוץ אלי לאסוף אותן, אבל זה התעכב עוד ועוד ובסוף הזמנתי אותו להצטרף אלינו לארוחת ערב. זה היה קצת בהפתעה, והבחור שלי פחות התלהב אבל זרם. האווירה בארוחה הייתה נחמדה אבל גם קצת מוזרה. בסוף הארוחה הבחור שלי הלך להמשיך בלימודים, ואנחנו ישבנו בסלון והמשכנו לפטפט. על המעיינות בים המלח, על טבעונות ותזונה, קצת היסטוריה ולאן שהשיחה גלשה. אנחנו שומרים על קשר עין כל השיחה והמבט שלו מהפנט אותי. בסוף הערב נפרדנו בחיבוק ארוך כמו בפעם הקודמת.

 אני חושבת עליו הרבה, ומתגעגעת, ורוצה לראות אותו כמו שיותר.