סופ"ש אחרון של עבודה

בישיבת הצוות השבועית של חמישי, המנהל שלי מודיע שבחרתי לעזוב את החברה ונותן לי את הבמה להסביר לחברים. אני מספרת להם שאני נהנית וטוב לי איתם, אבל החוסר איזון של בית- עבודה והאינטנסיביות לא עושים לי טוב. אני רואה שהם מבינים, ויודעת שהנושא הזה לא פשוט גם להם.

-

הבחור החדש מציע לי להצטרף לסדנאת תנועה שמעביר חבר טוב שלו. אחרי שאני קוראת פרטים נוספים על הסדנא עדיין לא ברור לי מה הולך להיות שם, אבל אני מרגישה צורך ללכת. הסיבה הרשמית הראשונה היא שאני רוצה לראות אותו שוב. חוץ מזה, כל המפגשים איתו שכללו תנועה ומגע עשו לי טוב, וכבר יצא לי להשתתף בקבלת שבת אלטרנטיבית וכיפית שהחבר שלו העביר. אז אני הולכת.

בשלב בראשון של הערב אנחנו רוקדים בעיניים עצומות לרקע מוזיקה מיוחדת ועם דמיון מודרך. לפעמים ההדרכה קצת מוזרה ואני לא בטוחה איך רוקדים אותה, אבל אני זורמת עם המוזיקה ועם הגוף שלי. מריקוד לריקוד אני מגלה חלקים נוספים בגוף שלי שקצת הזנחתי ונותנת להם להתבטא במרחב האינסופי של עיניים עצומות. מאז הערבים הרומנטיים שעשיתי עם עצמי במעונות הסטודנטים הפסקתי להקדיש מחשבה ומגע לגוף שלי, וחבל. 

בשלב השני של הערב אנחנו משוטטים בחדר ומוצאים תוך כדי תנועה פרטנרים לריקוד. חשבתי לרקוד עם הבחור החדש שלי, אבל נראה שהוא מצא לו פרטנרית אחרת והם כבר בעיצומו של תנועה קרובה ואינטימית. אני קצת מקנאה, אבל מבקשת מעצמי לשחרר ולנסות למצוא את הקסם עם אנשים נוספים. אני מצטרפת לשתי בנות נוספות ואנחנו נעות יחד במעין גוף אחד. כשאני עוצמת את העיניים, הן נוגעות בי לסירוגין ומניעות אותי לריקוד ומגע שמעוררים בי חיוך וריפוי. 

בסוף הערב אנחנו יוצרים מעגל צפוף, ובכל פעם נכנס אדם אחר לתוכו, רוקד בעיניים עצומות, והשאר מכילים אותו, נעים ורוקדים יחד איתו. מלטפים, מחבקים, נוגעים ומעבירים אנרגיות חמות. בסוף המעגל אנשים נפרדים זה מזה, מודים למדריך הסדנא וממשיכים בדרכם. אני והבחור החדש מתיישבים בצד ומתחבקים בחיבוק ארוך אינסופי, עד שהמדריך נאלץ לסגור את הסטודיו ולבקש מאיתנו להתפנות משם. אני מסתכלת על הבחור החדש שלי, ושואלת אותו, מאיפה הוא בא. הוא מחזיר לי בשאלה דומה וחיוך, מאיפה את באת? אני חושבת על זה רגע ועונה, שעכשיו זה כבר לא משנה, העיקר שאנחנו כאן. כמה חום ואנרגיות יש בחיבוקים איתו.

אנחנו נוסעים לאכול בסושיה קרובה, אני, הבחור החדש, המדריך ובחורה מקסימה נוספת. אני והבחור החדש יושבים במושב האחורי ואוחזים ידיים. בדרך לסושי אנחנו מעבירים חוויות מהסדנא ונותנים פידבקים למדריך. השיח פתוח, ואני מרגישה נורא בטוחה במרחב שנוצר עם האנשים האלו שהכרתי הערב או כמה מפגשים לפני. הרבה זמן שלא הרגשתי חיבור ותחושת נוחות בקרב קבוצת אנשים חדשים וזה עושה לי כל כך טוב ונעים. גם בסושי מגמת הפתיחות נמשכת וכל אחד בתורו מספר על השחרור שלו בפסח הקרוב. אחד מספר על הגוף, השני על הנפש ואני על השחרור מהעבודה.

המדריך מקפיץ אותנו חזרה לקירבת הבית, ובסוף הנסיעה עולה הנושא של יחסים פתוחים. הבחורה המקסימה והמדריך יוצאים להיפרד בחיבוק, ואני מספרת לבחור החדש שאני והבחור שלי ביחסים פתוחים, או לפחות מנסים. באותו הרגע אחיזת הידיים מתהדקת ואנחנו מתנשקים במושב האחורי במשך דקות ארוכות, מגלים אחד את השניה, הפרפרים בבטן פורחים, עד ששוב המדריך נאלץ להפריד בינינו כדי לחזור לביתו. הבחורה המקסימה מציעה להקפיץ אותי עד הביתה, ואני מודה לך בחיוך ואומרת שדווקא יעשה לי טוב לעכל את הערב הזה בהליכה. אנחנו מתחבקות ונפרדות.

- -

שבוע אחרון לעבודה

אנשי המשמרות מתחילים להיפרד ממני במהלך השבוע, קצת עצובים מהעזיבה שלי אבל מאחלים לי המון בהצלחה בהמשך. אני מעריכה אותם מאוד והיה לי תענוג לעבוד עם אנשים מקצוענים כמוהם, המילים והחיבוקי פרידה מהם מחממים לי את הלב. המנהל המקסים של הצוות הסמוך מתיישב אצלי בקוביה, הוא היה מופתע שהודעתי שאני עוזבת אבל מכבד את ההחלטה שלי ומאחל לי שאמצא את מה שעושה לי טוב, לא משנה באיזה תחום. הוא אומר לי שקשה למצוא אנשים שהם גם מהנדסים טובים וגם אנשים עם לב טוב, וזו המחמאה שהכי נוגעת בי. 

אני חוזרת הביתה כל יום ואופה המון המון עוגיות, אורזת יפה בצלופנים וכותבת ברכה אישית לכל אחד מחברי הצוות שלי ולחלק מאנשי המשמרות והטכנאים שהתחברתי אליהם במיוחד. יום לפני העזיבה אני הולכת לישון ב-3 בלילה 

- -

יום אחרון לעבודה

מתעקשת להעביר את היום הזה כרגיל מתחילתו בישיבת הבוקר היומית ועד סופו בישיבת הצוות השבועית של חמישי. בין לבין אני מחזירה את המחשב והפלאפון, מזדכה על הנעלי בטיחות, עוברת מבדק איכות בשם המחלקה. ובעיקר מנסה לחלק את העוגיות באופן אישי לכל האנשים שיקרים לי ולומר להם תודה על התקופה הזו. הכי קשה היה לי להיפרד מהמהנדסת החדשה שנכנסה לקו המכונות שלי וללב שלי בטבעיות. אנחנו עובדות יחד רק מספר חודשים, אבל מההתחלה היה לי מדהים לעבוד איתה, במיוחד לאור המהנדסת הותיקה שבדיעבד עשתה לי לא טוב מבחינה נפשית. אנחנו מתחבקות ובוכות, אומרות מילים חמות זו לזו ומתכננות ארוחות שישי טבעוניות אצלה ואצלי. אני לא הולכת לאבד אותה. 

בישיבת קבוצה אני נפרדת עם עוגה טבעונית שווה מהקבוצה היקרה שלי והולכת להחזיר את התג. אני יוצאת מהמפעל בפעם האחרונה ברגשות מעורבים של תחושת הקלה וחופש ומצד שני עצב וגעגוע לאנשים המקסימים שליוו אותי בשנה האחרונה. הבחור שלי ממתין לי בחנייה ואוסף אותי אליו לחיבוק.