בשירותים של תחנת הרכבת אני מורידה את החצאית הפרחונית ונשארת עם השמלה הצמודה והקצרה. מפזרת את השיער האסוף ושמה אודם בולט. הוא מתבונן בי ארוכות ונפעם מהיופי שהיה מוסתר תחת המדים הרחבים במילואים האחרונים.

אנחנו נוסעים לצימר התורן, ואני לובשת חזרה את החצאית כשבעלת הצימר מקדמת את פנינו. אני לא מרגישה בנוח ללכת לידה עם השמלה הקצרה ובטח שלא עם המבטים שאומדים את הפרש השנים ביני ובינו. מה היא חושבת הקשר בינינו? נערת ליווי? מאהבת?

-

בתוך הצימר אנחנו מתיישבים על כוס תה וכמה נרות לאווירה. הוא מספר לי על הנכד החדש. על הבת שעושה חיל בצבא והלב מתפוצץ מגאווה. על הבן הצעיר שמכור למשחקי מחשב והם לא מצליחים לנתק אותו מזה. על הגרלת הלוטו האמריקאי והפרס האסטרונומי. אני שואלת אותו מה יעשה עם כל הכסף הזה? הוא מסתכל עליי מוזר ומתאר לי איך יקים חברת נדל"ן שתסחור בנכסים ותכניס לו עוד כסף. ואחרי זה, אני שואלת, מה תעשה אחרי זה? הוא יפסיק עם עסקי האירוח וישכן במתחם שלו חיילים בודדים. הוא מספר לי על החבר'ה הצעירים שמתארחים אצלו ואין להם מושג מההיסטוריה הישראלית, הוא היה רוצה ללכת לבתי ספר וללמד היסטוריה. סוף סוף משהו מבפנים.

הוא אומר לי שנורא נעים לו לדבר איתי ושואל אם הסיפורים שלו לא משעממים אותי. אני אומרת לו שלא, שכיף לי להקשיב לו ואני יודעת שיש לו הרבה חברים אבל לא קרובים שהוא יכול לשתף אותם. הסיפורים האלו פורשים בפני את החיים שלו ואני מרגישה עכשיו עוד יותר קרובה ומחוברת אליו.

אני מספרת לו על העבודה עם החבר'ה הצעירים שאני מלווה בתהליך השיקום שלהם, עוזרת להם להשיג את מטרות השיקום שבחרו לעצמם. העבודה איתם גורמת לי להתבונן שוב על האנשים החשובים בחיים שלי ולנסות לזהות מה הצרכים שלהם, מה יכול לעזור ולשפר להם את איכות החיים. אמרתי לו שהוא כל הזמן בשליטה, שהייתי רוצה שיוכל לפעמים להרפות מהשליטה, להשתחרר. הוא מחמיא ואומר שמתאים לי תפקיד טיפולי, ושקשה לו לשחרר מהשליטה.

-

אני שמה פלייליסט נעים ורגוע שבחרתי בקפידה לילה לפני, נותנת לו להשתרע על המיטה ומעסה לו את כפות הרגליים בחמאת גוף ריחנית. אני מבקשת ממנו להתנתק מהפלאפון בזמן העיסוי. הוא באמת מתנתק ממנו, אבל עונה רק לטלפון מאשתו. אני ממליצה לו לעצום עיניים ולהתמסר רק למגע, אבל נעים לו להתבונן בי. אנחנו ממשיכים לפטפט בנחת וברוגע. הוא מספר שהוא תמיד זה שמפנק את אישתו וגם את הבחורה הנוספת שהיה לו איתה רומן, ושזה לא ממש הדדי.

אנחנו מתפשטים ומתקרבים, אני נשכבת על הגב ופותחת מולו את הרגליים. הוא יושב ומתבונן בי, מספר לי על הקסם והעונג שבלשבת מול הרגליים הפסוקות שלי ולהתבונן בכוס המתוק. אני מבקשת ממנו לצלם אותי כדי לראות אותי ככה מהזווית שלו, וזה באמת נראה כיף. 

הוא מלטף אותי ומלקק אותי ומכניס ומוציא אצבעות עד שאני מבקשת ממנו להיכנס אלי, אבל הוא לא מסכים. הוא ממשיך ומוציא ממני גניחות ותחושות נעימות בכל הגוף עד שזה יותר מידי בשבילי ואנחנו עושים הפסקה קצרה. הוא שואל אם אני גומרת עם הבחור החדש, ואני עונה שלא, רק עם הבן זוג אני גומרת. הוא נכנס אליי וגומר ומשתרע על המיטה. אני נצמדת אליו בעדינות, מנשקת ומניחה את הראש לידו. 

-

אנחנו ממשיכים לדבר, לספר, לשתף. 

טוב לי איתו כל כך

אני מפנקת אותו בליקוקים ארוכים  

והוא נכנס אלי שוב

-

רגע לפני שאני נרדמת, אני מספרת לו על מחשבה שמטרידה אותי מאז הביקור אצל דודה שלי והחבר הנוכחי שלה בבית מלון. היא בת 50 ומשהו מטופחת ומושקעת והוא נראה מבוגר ומתקשה מעט בהליכה. פער השנים ביניהם היה לי צורם וישר גרם לי לחשוב על הקשר עם המילואימניק. אמרתי לו, יש בינינו פער של שנים, מה אני אעשה אם חלילה תתאשפז? אני אוכל לבוא לבקר אותך ולהיות איתך? והוא עונה שכן, שאציג את עצמי מהשלישות. אני ממשיכה להקשות עליו ומספרת לו על ספר שקראתי, על רומן מתמשך בין תיכוניסטית לפרופסור, ואיך בערוב ימיו הוא ביקש מהמטפלת שלו שתיצור איתה קשר כדי שתבוא לביקור אחרון ופרידה.

- 

באמצע הלילה הוא מעיר אותי משינה, מתנצל מאוד, אבל הוא דואג לאישה ולילדים שנשארו בלי הגנה בישוב שקרוב לקו התפר. אני מרגיעה אותו ואומרת שיעשה מה שמרגיש לנכון, שאני ילדה גדולה ואסתדר. במשך שעה ארוכה אחרי שהוא הולך אני מרגישה גם חסרת הגנה באמצע צימר גדול. הלב שלי דופק חזק ואני לא מצליחה להרדם.

-

בבוקר אני הולכת לבד לארוחת בוקר של בעלת הצימר, היא מסבירה לי פנים ומעודדת אותי לאכול מכל טוב.

אני אומרת לה תודה לפני שאני יוצאת לבוקר קסום במושב הירוק והשמשי.