מסיבת חנוכה בעבודה לחבר'ה הצעירים שאנחנו מלוות. כולם יפים ולבושים חגיגי וזה מוציא אותנו מהפגישות הרגילות היומיומיות למשהו מיוחד יותר. קצת מוזר לי לפגוש את כל האנשים שאני מלווה אחד על אחד פתאום ביחד, כי עם כל אחד זה שונה ועם כולם אני מאבדת את זה. אז כל פעם אני מתיישבת ליד מישהו אחר ואנחנו מפטפטים, צוחקים ומצטלמים בסנאפצ'ט או איך שלא קוראים לזה. אנחנו יושבים במעגל אינטימי וחם, מדליקים נרות, רואים קטע סטנדאפ ובסוף עושים גם קריוקי. לאט לאט הם נפתחים ושרים איתנו וצוחקים, ואני שמחה לראות אותם ככה. אני יודעת מהשיחות איתם על הבדידות כשנמצאים כל היום לבד בבית, הרצון לחברים ולבלות. בסוף הערב הם אומרים לי שהיה כיף והם נהנו, ואני בהיי, כבר מתכננת בראש את האירוע הבא בשבילם. 

-

הבן זוג אוסף אותי ואנחנו נוסעים להופעת מטאל תל אביבית. חבר טוב שלו מחכה לנו שם, הוא מקבל אותנו בחיבוק חם ואומר לנו שאנחנו ממש יפים. כיף לי ונעים לי עם הנוכחות שלו, אני מרגישה שיש לנו חיבור טוב שעדיין לא הבשיל. אני מכירה את החבר הזה די מתחילת הקשר עם הבן-זוג, בתקופה שהוא למד רפואה בחו"ל והיינו פוגשים אותו בחופשות שלו בארץ. הוא סיים את הלימודים וחזר, עכשיו הוא עושה התמחות כפסיכיאטר. בין להקת החימום למופע המרכזי הוא מספר חוויות מההתמחות ושואל אותי על העבודה החדשה. אני מספרת לו על ההנאה והסיפוק והוא שואל אם חשבתי ללמוד ולעשות הסבה רשמית. אני עונה שיש לי בעיה להתחייב ובטח ללמוד עוד אבל שהנושא מעניין ושבינתיים אני בעיקר לומדת מהניסיון. הוא מספר לי על תחומי טיפול חדשים שלאט לאט נכנסים אפילו למוסדות רשמיים וזה נשמע לי כיוון ששווה לבדוק.

בסוף הערב שלושתנו מתיישבים על המעקה מחובקים ומאזינים לשיר רומנטי. הבן זוג יושב באמצע ובסוף השיר נותן לי נשיקה בלחי ואז גם לחבר. כיף לנו ככה, מלאים באהבה.