המילואימניק אוסף אותי מהרכבת, ואנחנו נוסעים כמעט שעה ארוכה לצימר הקבוע. בדרך הוא מדבר בנוסטלגיה על הפעמים הראשונות שנפגשנו בסדיר ועל המילואים הראשונים יחד, על ההתרגשות הגדולה שהייתה אז. אמרתי לו, לא הייתי בשלה אז לקשר שיש בינינו עכשיו. הוא אומר שהוא מבין את זה, אבל מתגעגע להתרגשות ההיא. אני גם מבינה. אפילו ברומנים סוערים אחרי כמה שנים ההתרגשות יורדת. אבל אני עדיין מתרגשת כשאתה מתקשר אליי אני אומרת לו, גם אני מאוד מתרגש נשמה שלי, הוא עונה.

-

הוא ממלא את הג'קוזי במים רותחים ועוזר לי להתפשט. הוא אוהב את המראה שלי, עם הסוודר האפור וצווארון החולצה המכופתרת שמתחתיו. אני רושמת לעצמי בראש לאמץ את המראה המחוייט לפגישה הבאה שלנו. אנחנו טובלים יחד במים רותחים שחמים אפילו בשבילי, ונרגעים. אנחנו מתחבקים ונצמדים וטוב לי להרגיש אותו קרוב אלי. אחרי הטבילה החמה אנחנו עוברים למיטה והוא ממשיך לפנק אותי ולא מוכן לתת לי לפנק אותו גם, כדי שלא יגמור. אחרי שהוא גומר עליי אנחנו נשכבים, ושומעים את הבחורה מהצימר ליד. קצת מוזרה הסיטואציה, אבל בעיקר מדגישה את העובדה שאני לא מצליחה לגמור איתו ואני יודעת שזה משגע אותו כל פעם מחדש. גם אותי.

עכשיו אני מפנקת אותו. מעבירה לשון חמה מפנים הירך ועד לקצות האצבעות, במקום הרגיש והמגרה שלו. כשהוא עונה לטלפונים בענייני עבודה אני מתגרה בו יותר, מלקקת ומוצצת כל אצבע ואצבע, מקווה שתיפלט לו איזו אנחה קטנה לטלפון. אבל זה לא קורה, הוא מתפתל מעט אך לא מוכן לשחרר ולאבד את השליטה. הוא ממשיך בשיחה עד שהצד השני מנתק, ורק אז פולט אנחה. 

-

בסוף הפגישה משהו משתבש בינינו ואנחנו מסיימים בטעם רע. אני מנסה להתקשר אליו למחרת והוא לא עונה לי. הוא שולח לי הודעה קצרה ונטולת גינונים אם התקשרתי ומה רציתי, ואני עונה שלא דחוף, שיתקשר בזמנו הפנוי. אני נכנסת לסרטים עם עצמי ומשתפת את הבחור שלי. הוא מנסה להרגיע אותי שבטח המילואימניק שלי עסוק ויחזור אלי בקרוב. אני מנסה להאמין לו אבל לא מצליחה. הוא מתקשר אלי אחרי יומיים ואני נרגעת כשאני שומעת אותו מדבר אלי שוב בטון האוהב.

- - -

אני והבחור שלי חוזרים לצימר שבו הוא הציע לי נישואים. אנחנו נזרקים בבקתת אבן במדבר עם אספקת עצים ללילה. כל כך רגוע ושקט בפיסת המדבר הזו. אני חותכת הר של ירקות שורש והוא מדליק את האש למדורה וגם לאמבט הקטן. אנחנו מכינים סיר פויקה ענק ואמבט עם מים לוהטים שלא מתקרר לרגע. הפויקה יוצא לנו טעים נורא ועם טעם של שטח ומדורה. אנחנו יוצאים לקור המדבר עם חלוק, מתפשטים ונכנסים לאמבט הלוהט ערומים. מעלינו פרושים שמים עם כוכבים עד אינסוף כמו שרק המדבר יודע להציע. אנחנו יוצאים ערומים ללילה הקר בלי לרעוד וחוזרים לצימר נעים וחם לא פחות. בלילה הזה הוא גומר בתוכי בפעם הראשונה מזה שלוש שנים ושנינו מתרגשים מהחוויה. חזרנו לעשות תינוק, או תינוקת. הוא רוצה תינוקת.

בשירותים של תחנת הרכבת אני מורידה את החצאית הפרחונית ונשארת עם השמלה הצמודה והקצרה. מפזרת את השיער האסוף ושמה אודם בולט. הוא מתבונן בי ארוכות ונפעם מהיופי שהיה מוסתר תחת המדים הרחבים במילואים האחרונים.

אנחנו נוסעים לצימר התורן, ואני לובשת חזרה את החצאית כשבעלת הצימר מקדמת את פנינו. אני לא מרגישה בנוח ללכת לידה עם השמלה הקצרה ובטח שלא עם המבטים שאומדים את הפרש השנים ביני ובינו. מה היא חושבת הקשר בינינו? נערת ליווי? מאהבת?

-

בתוך הצימר אנחנו מתיישבים על כוס תה וכמה נרות לאווירה. הוא מספר לי על הנכד החדש. על הבת שעושה חיל בצבא והלב מתפוצץ מגאווה. על הבן הצעיר שמכור למשחקי מחשב והם לא מצליחים לנתק אותו מזה. על הגרלת הלוטו האמריקאי והפרס האסטרונומי. אני שואלת אותו מה יעשה עם כל הכסף הזה? הוא מסתכל עליי מוזר ומתאר לי איך יקים חברת נדל"ן שתסחור בנכסים ותכניס לו עוד כסף. ואחרי זה, אני שואלת, מה תעשה אחרי זה? הוא יפסיק עם עסקי האירוח וישכן במתחם שלו חיילים בודדים. הוא מספר לי על החבר'ה הצעירים שמתארחים אצלו ואין להם מושג מההיסטוריה הישראלית, הוא היה רוצה ללכת לבתי ספר וללמד היסטוריה. סוף סוף משהו מבפנים.

הוא אומר לי שנורא נעים לו לדבר איתי ושואל אם הסיפורים שלו לא משעממים אותי. אני אומרת לו שלא, שכיף לי להקשיב לו ואני יודעת שיש לו הרבה חברים אבל לא קרובים שהוא יכול לשתף אותם. הסיפורים האלו פורשים בפני את החיים שלו ואני מרגישה עכשיו עוד יותר קרובה ומחוברת אליו.

אני מספרת לו על העבודה עם החבר'ה הצעירים שאני מלווה בתהליך השיקום שלהם, עוזרת להם להשיג את מטרות השיקום שבחרו לעצמם. העבודה איתם גורמת לי להתבונן שוב על האנשים החשובים בחיים שלי ולנסות לזהות מה הצרכים שלהם, מה יכול לעזור ולשפר להם את איכות החיים. אמרתי לו שהוא כל הזמן בשליטה, שהייתי רוצה שיוכל לפעמים להרפות מהשליטה, להשתחרר. הוא מחמיא ואומר שמתאים לי תפקיד טיפולי, ושקשה לו לשחרר מהשליטה.

-

אני שמה פלייליסט נעים ורגוע שבחרתי בקפידה לילה לפני, נותנת לו להשתרע על המיטה ומעסה לו את כפות הרגליים בחמאת גוף ריחנית. אני מבקשת ממנו להתנתק מהפלאפון בזמן העיסוי. הוא באמת מתנתק ממנו, אבל עונה רק לטלפון מאשתו. אני ממליצה לו לעצום עיניים ולהתמסר רק למגע, אבל נעים לו להתבונן בי. אנחנו ממשיכים לפטפט בנחת וברוגע. הוא מספר שהוא תמיד זה שמפנק את אישתו וגם את הבחורה הנוספת שהיה לו איתה רומן, ושזה לא ממש הדדי.

אנחנו מתפשטים ומתקרבים, אני נשכבת על הגב ופותחת מולו את הרגליים. הוא יושב ומתבונן בי, מספר לי על הקסם והעונג שבלשבת מול הרגליים הפסוקות שלי ולהתבונן בכוס המתוק. אני מבקשת ממנו לצלם אותי כדי לראות אותי ככה מהזווית שלו, וזה באמת נראה כיף. 

הוא מלטף אותי ומלקק אותי ומכניס ומוציא אצבעות עד שאני מבקשת ממנו להיכנס אלי, אבל הוא לא מסכים. הוא ממשיך ומוציא ממני גניחות ותחושות נעימות בכל הגוף עד שזה יותר מידי בשבילי ואנחנו עושים הפסקה קצרה. הוא שואל אם אני גומרת עם הבחור החדש, ואני עונה שלא, רק עם הבן זוג אני גומרת. הוא נכנס אליי וגומר ומשתרע על המיטה. אני נצמדת אליו בעדינות, מנשקת ומניחה את הראש לידו. 

-

אנחנו ממשיכים לדבר, לספר, לשתף. 

טוב לי איתו כל כך

אני מפנקת אותו בליקוקים ארוכים  

והוא נכנס אלי שוב

-

רגע לפני שאני נרדמת, אני מספרת לו על מחשבה שמטרידה אותי מאז הביקור אצל דודה שלי והחבר הנוכחי שלה בבית מלון. היא בת 50 ומשהו מטופחת ומושקעת והוא נראה מבוגר ומתקשה מעט בהליכה. פער השנים ביניהם היה לי צורם וישר גרם לי לחשוב על הקשר עם המילואימניק. אמרתי לו, יש בינינו פער של שנים, מה אני אעשה אם חלילה תתאשפז? אני אוכל לבוא לבקר אותך ולהיות איתך? והוא עונה שכן, שאציג את עצמי מהשלישות. אני ממשיכה להקשות עליו ומספרת לו על ספר שקראתי, על רומן מתמשך בין תיכוניסטית לפרופסור, ואיך בערוב ימיו הוא ביקש מהמטפלת שלו שתיצור איתה קשר כדי שתבוא לביקור אחרון ופרידה.

- 

באמצע הלילה הוא מעיר אותי משינה, מתנצל מאוד, אבל הוא דואג לאישה ולילדים שנשארו בלי הגנה בישוב שקרוב לקו התפר. אני מרגיעה אותו ואומרת שיעשה מה שמרגיש לנכון, שאני ילדה גדולה ואסתדר. במשך שעה ארוכה אחרי שהוא הולך אני מרגישה גם חסרת הגנה באמצע צימר גדול. הלב שלי דופק חזק ואני לא מצליחה להרדם.

-

בבוקר אני הולכת לבד לארוחת בוקר של בעלת הצימר, היא מסבירה לי פנים ומעודדת אותי לאכול מכל טוב.

אני אומרת לה תודה לפני שאני יוצאת לבוקר קסום במושב הירוק והשמשי.

זו פעם ראשונה שאני משתמשת בפוטושופ למטרה רעה: הוא שולח לי את הצו מילואים שלו, ואני מזייפת תאריכים כדי לסדר לנו לילה ביחד. 

מצחיק איך פעם הרגשתי כלואה במדים וסירבתי בתוקף להצר אותם למידותי הדקות, לעומת היום שהם מסמלים עבורי חופש- מהעבודה, מהשיגרה והיומיום. אנחנו מעבירים את כל הבוקר והצהריים בפטפוטים עם שאר המילואימניקים, עד שמגיע זמננו לקחת חלק פעיל בתרגיל. אחרי שזה מסתיים, אני מחפשת צימר מפנק שעומד בכל הסטנדרטים של המילואימניק, שבחלק מעיסוקיו מפעיל גם מתחם אירוח. 

המקום מבודד והצימר מפנק כמו בתמונות. שוקולדים, מתוקים ובקבוק יין. אחרי הניסיונות הקודמים שלנו יחד במיטה, אני רוצה לשתות כדי לנסות ולהשתחרר. אנחנו מרימים כוס לחיי המילואים והחופש. הוא מוריד ממני את המדים העצומים ומתפעל שוב מהגוף שהיטשטש בתוכם. אני לוקחת לגימה ועוד לגימה כדי להרפות. הוא רוצה לפנק אותי, אבל אני רוצה לפנק אותו עכשיו, לגרום לו להשתחרר לכמה רגעים מהשליטה בחיים, מהצורך לספק ולתת כל הזמן לאחרים, להנות. עוד לגימה

אני מלטפת אותו מהחזה ועד כפות הרגליים, מעסה את פנים הירכיים והברכיים. מעבירה לשון רטובה לכל אורך הרגל עד לבוהן, מכניסה לפה ומלקקת עד שהוא מתמסר לי ואני רואה בזווית העין את העונג בפנים שלו. זה כל כך מספק אותי לראות אותו ככה. עד שהוא מפסיק אותי, משכיב אותי על הגב ויורד לי. ושוב נעים לי ולא נעים לי, כמו צליל לא מכוון שאני לא מצליחה להבין לאיזה כיוון לקחת אותו. הוא עושה לי טוב בגוף ומוציא ממני אנחות, אבל אפילו היין לא עוזר לי לגמור. הוא נצמד אליי וגומר לי על הבטן. הוא בעולם אחר עכשיו, רפוי ושלו, אני נשכבת לידו ומנשקת לו את העיניים. עוד לגימה

האלכהול סופסוף מתחיל להשפיע. הגוף שלי קל והפה אפילו יותר. אני קופצת מהמיטה, שמה מוזיקה ומתחילה לרקוד בכל חלל הצימר בעיניים עצומות. עוד לגימה. כשהוא מתאושש אני מושכת אותו אליי ומכריחה אותו לרקוד איתי את 'ערב של שושנים'. שנינו מחייכים ומסתובבים במעגלים, כיף לי, כיף לי. סוף סוף משוחררת. מדברת שטויות. נותנת לגוף לרחף. אבל שניה אחת ואיבדתי אותו שוב לענייני עבודה ולקוחות. עוד לגימה. כשהשיחה מסתיימת אני אומרת לו בישירות, "אולי תעזוב את הפלאפון ותבוא לזיין אותי?". הוא עונה לי בטון לא נעים ואולי פגוע שזה לא מכונה, וממשיך לשיחה הבאה. עוד לגימה. עוד ריקוד עם עצמי בצימר. אני מתקרבת אליו, מנשקת אותו בשקט תוך כדי שיחה, מלטפת. כשהשיחה מסתיימת אני משכיבה אותו על המיטה ומבקשת ממנו להשתחרר. לרקע שיר של A-WA אני יורדת לו בתשוקה, וכשמתחיל הפזמון אני נכנסת לטרנס, מתיישבת עליו ורוקדת עם כל הגוף והשיער ושרה לו באוזן. עוד לגימה

הוא מרחיק ממני את הכוס והבקבוק, ונראה לי שהוא קצת חושש ממני עכשיו. הוא נכנס להתקלח ואני מזמינה לנו סושי. כשהשליח מגיע אני מתלבשת, אבל הוא מעדיף ללכת בעצמו. למה שהוא יסתכן שיראו אותו, אם הוא לא מפחד יותר שיראו אותי מדברת שטויות ופולטת סודות?

הלילה הזה ארוך, אנחנו יוצאים לג'קוזי החם שבחוץ להירגע. אח"כ נכנסים חזרה לצימר ומתפצלים. אני קוראת ספר, עושה מדיטציה על המיטה הענקית ומנסה לעשות ביד. שוב לא מצליחה. ברקע הוא עם לקוחות, עם ההשקעות, עם האישה. 

חשבתי שנעשה משהו כיפי יחד בבוקר, אבל הוא ממהר לפגישה ומקפיץ אותי לרכבת. הניסיונות שלי לפתוח שיחה ולפטפט לא צולחים. אולי לא מתאים לנו הלילות, אולי עדיף לנו במנות קטנות של שעתיים. אני רוויה מהלילה הזה ולא רוצה לדבר איתו לפחות שבוע, אבל אחרי יומיים מתגעגעת שוב.

אני מרגישה אישה חלשה. כל זמן שהייתי סטודנטית להנדסה ואח"כ כשעבדתי בחברה בינלאומית ונחשבת הוא לגמרי פירגן ותפס ממני. עכשיו אני מרגישה שמשהו ביחס משתנה ככל שתקופת האבטלה מתארכת. אני רוצה לחזור להיות שוב אישה חזקה ועצמאית, או לפחות שתהיה לי מטרה חדשה לשאוף אליה מול העיניים.

- - -

אני מתקשרת לחברה הטובה שלי מהתיכון, שחזרה לחיי בחודשים האחרונים אחרי תרדמת ארוכה. היא יודעת עליי הכל מהכל, על הבית המשוגע, המשיכה לגברים מבוגרים, על הקשרים הנוספים. אפילו שניסינו כל אחת את עצמה במסלולים שונים לחלוטין, אנחנו חולקות את אותן התחושות והמסקנות ביחס לחיים. 

אני חולקת איתה את אירועי הלילה שחלף. משתפת אותה בתסכול המיני, ושתינו מנסות להבין מאיפה זה נובע ומה בכלל מושך אותי למילואימניק. השיחה הזו מעניינת ומרתקת בפני עצמה, אבל נראה לי שאני יוצאת מהשיחה הזו בתחושה מדהימה של חיבור אליה, פתיחות, כנות והומור עצמי שמזמן לא חוויתי עם חברות אחרות. אני כל כך מתגעגעת אליה ולטוב שהיא מכניסה לחיי.