לא הספקתי להתחיל סיפור חדש וכבר יש תפנית רצינית, ברמה של עוד סיפור חדש.

פיטרו אותי מהעבודה היום. כנראה שזה היה רק עניין של זמן, כי ראסטה ובאבילון לא יכולים לחיות זה לצד זה בשלום, לצערי. משרד של שרלטנים מנופחים מעצמם שבטוחים שהם משהו, אבל האמת קצת שונה. עורכי דין, נו...

שמו מעליי אחראי שהיה קצין במצ"ח בעברו. נו באמת - איזה טוב יכול לצאת מזה. באמת שלא עשיתי לו שום דבר רע, עשיתי את העבודה שלי ובשמחה, למרות שהיא הייתה טחינת צעירות מוחלטת, שממש לא קשורה למה שעשיתי בצבא והייתי צפוי לעשות שם. אבל הוא סימן אותי מההתחלה, ועשה כל שביכולתו למרר לי את החיים ולהשפיל אותי. והיום, כשהיה הקש האחרון (העיר לי על העובדה שאני שותה קפה בבוקר במקום לעבוד, והבהיר שאם אני רוצה לשתות קפה בעבודה, שאגיע רבע שעה לפני שעות הפעילות ואשתה קפה...), אמרתי לעצמי 'אין, אני הולך לזאב ואומר לו הכל, אני לא אסבול את זה עוד', ולא היה אכפת לי כבר אם יפטרו אותי או אפילו להתפטר בעצמי, חיכיתי שזאב יחזור ודרשתי לדבר איתו. אבל כנראה שהוא לא רצה לשמוע מה שיש לי להגיד, ובסופו של דבר הוא יצא מהמשרד בלי אפילו להתנצל על כך שלא יכול לדבר איתי. עמית ביקש שאגיע בסוף היום אליו, וכשהגעתי הוא הודיע לי שאני מפוטר (מניאק, חיכה לסוף היום שאסיים לעבוד ורק אז הודיע, לצערו דאגתי שכל העבודה שלי תימחק...). לא יכולתי שלא לקבל את הידיעה בחיוך, ואיחלתי לו כל טוב, ושלעולם לא יעבדו אצלם במשרד יותר אנשים כמוני. יידעתי גם את זאב על כך, באס אם אס. את העונש הם כבר יקבלו, ממי שיושב למעלה ורואה כל מה שקורה!

מזכיר לי נורא את העזיבה שלי את הבית ספר לממשל בצבא והחזרה לבקו"ם. גם שם חיפשו תירוץ לסלק אותי לאור היותי ראסטה, ומהר מאוד מצאו והחזירו אותי לבקו"ם. אז עוד קראו לזה בקו"ם... וכל כך נעלבתי בהתחלה, אבל במבט אחורה אני יודע שהכל לטובה. בבקו"ם שלחו אותי לקורס מש"קי משפט שהיה אחת המתנות הטובות בחיים שלי, ונתן לי המון עד היום. ומזה אני לומד שכל מה שקורה הוא מה שצריך לקרות, ואיכשהו הכל לטובה.

"You live the life you love, you love the life you live, anyting you have in mind - jah will give, just be positive..."

למי אני כותב? אני לא יודע. מי עוד קורא כאן? לא ממש אכפת לי. רק לסדר את המחשבות במקום טוב באמצע. set up the vibes...

ויש לי אהבה חדשה. וואו. זה גדול! אחרי תקופת יובש כל כך ארוכה, אבל שוב, כנראה שהכל לטובה. מסתמן שזו הבחורה השפויה ביותר שהייתי איתה מאז ומעולם. אולי היחידה? אולי השרוטה במיעוטה? לא ברור עדיין, זו אהבה בחיתוליה. אבל טוב לי, וכיף לי, וזה הולך להמשיך ככה! זה לא הסוף, זו רק ההתחלה!!! SEEEEEEN