יומן מסע

אני בקורס קצינים,יותר נכון הייתי הכנה וביום ראשון אני מתחילה את הקורס..

עכשיו אני ברגילה, הרגילה הראשונה שלי,ולא,אני לא צעירה אני כבר שנה בצבא, אבל זאת הראשונה שאני לוקחת,למה?

בעיות במערכת,חילופי קצינות,סד"כ, כל מיני דברים שהפריעו לחופש שלי, ותאמת זה ממש כייף,איך לא עשיתי את זה קודם,שבוע שלם של לא לעשות כלום ולבהות בקיר וגם קצתת ללמוד על טרומפלדור והרצל,אם כבר לא עושים כלום אז שיהיה יעיל..

היום לא עשיתי כלום רק בגלל שעדיין לא עיכלתי את הדבר הזה, ואני עדיין בHIGH כזה של "אמצע שבוע ואנשים בבית, הזוי.."

בואו נגיד שהייתי במקום הכי סגור הרמטית שתמצאו במדינה הזאת אז אני לא רגילה להרגשת החופש הזאת...

אבל אני חושבת שאני מתרגלת אליה די טוב

זה שאני אצא לקצונה היה דבר כל כך ברור לכולם,לכולם חוץ ממני זאת אומרת, וכשהגעתי לבסוף למסקנה שאני רוצה לצאת זה לא הפתיע אף אחד וכולם אמרו כזה "ידענו"..וזה משנה..מאז שהגעתי לשם והתחלתי בתפקיד שלי כולם אמרו שאני כזאת קצינה,האנשים שהתחברתי אליהם הכי טוב היו רובם קצינים..אומרים שיש לי מין תפיסה כזאת שהיא לא רגילה,שהיא יותר מערכתית עם רגליים על הקרקע.

לפני שלושה שבועות התחלתי את ההכנה לקצונה,זה היה ממש טירונות בלאי

תדמיינו משהו כמו 400 חיילים שכולם כבר פז"מ מכובד בצבא,חלקם עתודאים אפילו שמתייחסים אליהם כמו אל טירונים שוקיסטים שהתגייסו לפני שבוע, התנהגות מזלזלת כזאת שאי אפשר להבין ולהתרגל אליה, במיוחד כשאתה יודע שמטרה שבגללה אתה כאן היא כל כך טובה וחיונית אז למה מתנהגים אלייך כאילו אתה כזה קטן (תדמיינו את התנועה הזאת עם היד)

בסופו של דבר הצלחתי לסיים,כל כך שנאתי את המקום הזה אז אני כל כך שמחה שעזבתי אותו ואין לי שום סיבה לחזור אליו.

ביום ראשון אני מתחילה במקום אחר,שלושה חודשים אני אהיה שם,גם כן חור,אבל חור שרוצים להיות בו, נכון משפט קשה אבל זה נכון,אם הייתם יודעים מה זה הייתם מסכימים.

כרגע נראה לי שאני אחזור ללא לעשות כלום..

זה מרגיש לי די טוב ככה.. :)