זה.

הייתי חייבת לשים את זה איפשהו.

-

רגע,

מי בעצם מפעיל את הקשר הזה,

ומי נותן לעצמו להיות מופעל?

מי רוצה פה,

ומי רוצה שם

ואולי שנינו

בדיוק באותו מצב.

אמרה בובת הסמרטוטים.

-

-

אולי כבר עכשיו

אתה תפסת

חלקים יותר מידיי גדולים ממני

ולא נותר לי

איך להפתיע אותך

איך לאהוב אותך.

אתה כבר למדת על הטיפוס שלי.

משוררת, מאוהבת

כותבת שרשראות מילים

ומניחה להן לספוג את כאבה.

אתה כבר יודע על הטיפוס שלי,

אוהבת לא אוהבת

משחקי תפקידים עצובים

ויש בי המון מקום לאהוב.

נגעת בליבי,

כמעט ריסקת כל ראיות שמעידות עליו

לא נשאר לי דבר אחר לעשות

חוץ

מליפול

לרגליך.

אבל בטח כבר ניחשת את זה.

-

-

כל מה שיוותר ממני,

ישקע בצבעים המשתנים של החמה,

יוסיף עוד גוון,

יצלול בין קרני אור חתוכות

כנראה שזה דיי מיושן מצידי להתרגש משקיעות.

-

טוב, אמ. זהו.