הערות לפניי כתיבת מכתב זה:

• בן הדוד כבר חזר מחו"ל, הכל נכתב כשהוא היה בחו"ל והייתי במצב עצבני מדיי והייתי חייבת לפרוק את זה בפינה ולהדחיק
• המכתב מאוד פרטי ואני יודעת שהוא יכול להישמר במועדפים, אבל אני גם רוצה ל]עמים להראות פן יותר אישי פה.

לבן-דודי אשר נופש כעת בדרום אמריקה,

ידענו ימים טובים מאלו שעוברים עליי וגם עלייך למרות שאתה בחוץ-לארץ ואני כאן,
החיילת שמתמודדת עם כל מה שקורה בארץ כשאתה לא כאן.

אתה זוכר שלפניי הנסיעה שלך יצאנו לאכול במסעדה וכשדיברנו על הא ועל דא והגענו לחלק של לדבר על סבתא ואני ציינתי באוזנייך שיש לי בקושי זמן לבקרה עקב זה שאני חיילת ואתה עומד לטוס עכשיו?
אם כן, אתה אמרת לי באלו המילים: “תלכי לבקר אותה עוד עכשיו, לפניי שיהיה מאוחר מדיי כדאי שתנצלי כל שניה שהיא כאן בחייך עודנה חיה" ואני פקפקתי מעט אבל ידעתי שהמשפט הזה שלך ירדוף אותי גם לאחר פרידתנו לפניי הטיסה שלך.

ונכון שמאז שדיברנו יצא לי לבקר אותה לפחות פעמיים והיא רעדה לי ביד כשהחזקתי אותה והיה כ"כ קשה להישאר לידה בלי לרחם על איך היא הגיעה למצב הזה ואיך עוד אפשר לעזור לה.

שום דבר הרי לא הכין אותנו למה שעמד לקרות להבא.

קודם זו הייתה החתולה שלך שנפטרה כמה שבועות ספורים לאחר שטסת.

זו חתולה שאני מכירה מאז נולדתי והייתה אצלכם, אבל בע"ח באים והולכים וצריך לדעת להתמודד גם עם עזיבתם.

יש כאלו שיקחו את זה כדבר מסוים של "אז נוכל להשיג עוד חתול, מה הקטע?" אבל אני בטוחה שאמא שלך הייתה יותר בקטע של: "אוי לא, יקח לי זמן להתגבר על זה, אבל כרגע אני עסוקה בלעזור ולשקם את אמא שלי".

וכן, הגיע היום המיוחל.

היום האחרון שציפיתי בו שיקרה משהו נוראי לאחר יום סביר בבסיס.

אני חוזרת הביתה, שומעת מוזיקה לעיטי, והנני עולה במדרגות ונכנסת לדירה.

את הסצינה הבאה קשה לתאר במצב כזה שאף-פעם עוד לא ראיתי את הוריי עומדים או יושבים איפה שהיו בסלון.

אמי ישב על הספה, פניה נפולים-קרה משהו...משהו חמור.

אבא שלי מתקרב אליי, אני התחלתי להסס ולשאול מה קורה ויצאה לי השאלה המגעילה הזו: "מי מת שאתם ככה?".

זהו, מכאן הגיע נקודת האל-חזור.

בהלוויה היית חסר לי ולכל המשפחות שלנו.

בהלוויה של סבא עמדת לידי, ועכשיו הייתי אמורה לתמוך באמי ולהחזיק אותה בעודנו צועדות לעבר איזור הקבורה.

אמך ואחיך נשאו הספד שהרטיט את ליבי והמטיר בכי מעיניי בין רגע.

ואתה בילית לך אישם בדרום אמריקה.

אז כן, המון השתנה ועוד לא נפגשנו מאז שחזרת...יש כ"כ הרבה על מה לדבר, פנים מול פנים, אתה ואני.

רק חבל שבין היתר אני אהי מוכרחה להזכיר לך את מה שאמרת לי לפניי שטסת..

-