אני מסתכלת על המצב שאני עומדת בו כרגע.

כן, אני שמחה שאני נמצאת פה ויודעת שהגעתי לכאן בדרך כזו או אחרת, אבל יש לי בכל זאת חששות וספקות לגבי המשך הדרך הזאת.

יש לי אנשים מדהימים בחיי.

בבסיס, בבית ובחברת הפרט.

<כלומר מאז שסבתי נפטרה המצב קצת רפוי וכולל בו חוסר איזון מצד הוריי, אך אני מתגברת על זה כך שאם סבתי הייתה יודעת לאן הגעתי עכשיו ואיפה הייתי כשהיא עוד הייתה מודעת לשלומי, אני בטוחה שהיא הייתה מאושרת וגאה לשמוע על כך> .

אני זוכרת תקופה מלנכולית שהציקה לי לפני שנים ואני כמובן הדחקתי אותה ואני עד היום מנסה לברר על פשר מה הייתי דכאונית.

אה כן, בגלל כמה עניינים שלא בדיוק הסתדרו לי בשלב ההוא בחיי.

איכס, גיל טיפש עשרה אחרון בתקופת התיכון, תקופה מגעילה ממש.

ואיכשהו אני מסתכלת אחורה, רואה כמה טעויות אחזתי בידיי וכמה הייתי פחות משכילה וחושבת ויותר שמה לב לפרטים.

אני יודעת שהמצב הזה השתפר כי יש לי מישהו שאני מחויבת לו מבחינת המודעות העצמית שלי וכמה שאני טובה <כנראה טובה מדיי לפי דבריו> ואיך אני יכולה לבחון אנשים יותר טוב מבלי שיצליחו להתחמק מסקירה כללית וקצרה שלי במראית העין.

טוב שאני מודעת לצרותיי ולבעיותיי, כך אדע בקלות כיצד לפתרן ואיפה לשפרן.

אני באמת שמחה <לא, זו לא המילה הנכונה, יותר כמו..מרוצה לדעת> לראות שהטעויות שלי הניבו אי-הבנות למיניהן או דברים שננטשו בדרך והצלחתי לשחרר.

לאחרונה חזרו כמה דברים מהעבר לרדוף אותי, אבל אני כבר יותר בוגרת ויותר מובנת לעצמי ולדרישותיי כדאי להתמודד איתן..לבד.

מה חוץ מאנשים? אני בקרוב משתחררת מצה"ל, אני יודעת כמה עוד עומד לפני!

השלמת הבגרויות, לימודי נהיגה, עבודה מועדפת...אאוח, למה דווקא עכשיו הוטל עליי להתחיל בחיי האזרחיים? אם הייתי נשארת עוד כמה חודשים בבסיס, הייתי מסודרת גם מבחינה כספית וגם מבחינת שגרה ומסגרת.

אני שונאת להתחיל מסגרות חדשות.

יש לי ניסיון חיים מיותר מדיי מעברי דירות, כיתות ובתי-ספר וזה אף-פעם לא היה קל להתרגל לזה.

וכשהייתי בודדה לפני שנה בבסיס..ועכשיו אני נמצאת במקום כ"כ טוב עם אנשים טובים, חברים תומכים ועבודה שאין אני אסרב לה אבל היא קצת מאמצת את הכוח שלי גם אם אני מנסה לדחות אותה למחר או למחרתיים..בסופו של דבר כשאבצע אותה בצורה הטובה ביותר שהטלתי על עצמי, אהיה מרוצה מהתוצאות וכך גם המפקד שלי

ויש עוד דבר שנכנס לחיי כרגע.

הוא נשמר בגדר סוד כי אני לא בטוחה בו ב 100%.

כן, יש לי גם דברים שאני מעדיפה לשמור לרגע המתאים לכתוב עליהם.

למה לפתח תקוות שווא ולהתאכזב? זה כבר קרה לי מספיק עם אנשים מסוימים.

אני נהנית לראות את עצמי יוצאת בסופי שבוע עם חברים, מנצלת כמה שיותר זמן לבלות בחברתם מאשר יכולתי בעבר ולמצוא מסגרת של קבוצה שבה ארגיש הכי בנוח להסתובב.

זה כיף ואני מנסה למצוא כמה שיותר זמן כדאי שאוכל להיות בקרבתם.

ובעניין אחרון...הביטחון והדימוי העצמי.

זה דבר שקצת קשה להתגבר עליו, זה משהו שפשוט ירדוף אותי עוד בעתיד ואין לדעת מתי אעשה לעצמי את הסוויץ' הזה בראש ואומר לעצמי: "נויה, זהו, גמרת, תפסיקי לחשוב על עצמך כך כי אחרים חושבים עלייך כך, את טובה בדרכך ובמי שאת ואת הכי יפה מכולן ולא מעניין אותך מה כולם חושבים, תהיי עצמך והכל יהיה בסדר. זה חייב להיות";אז כן, אני מאוד משתדלת לעבור על המנטרה הזאתי כשאני מדוכאת ומוצאת זמן להיות בדאון.

אם זה ישתפר ואדע להעריך את עצמי כמה שאני יכולה באיך שאני מכירה את עצמי ומגבלותיי, אני אסתדר

-

אוף, הלוואי והיא כבר תיצור איתי קשר..את פשוט מעצבנת שאת לא מבינה שאת פוגעת בי בניתוק הזה!! אני רוצה לעזור לך, לא להרע לך!

-

נויה.