הארכיטקטורה של העולם הבא

קבלו את התמונה בבקשה

 מרחב עצום, שחור, נקודה שוקקת חיים, כדור הארץ, נמצאת במרחב הזה. אני אט אט מתרחק מהמרכז מלא החיים שלנו, מרגיש כמו מרחף, שט במרחב העצום השחור. כדור הארץ מאחורי, עם נטייה לצד ימין שלי. הנשמות הגבוהות הן היחידות שבולטות עכשיו מהכדור, כמו אורות זרקורים, או קרן לייזר המתרחבת עם התקדמותה. התובנה המופלאה של הטלפתיה מעסיקה אותי, ואני דן בה במחשבותיי. מתבונן ומנסה להבין כיצד הנשמות הללו מעבירות מסרים מאחת לשניה, מתודעה לרעותה. אפשר לומר, שהרגשתי ממש כמו חוקר דולפינים המאזין לשירתם ומנסה להבין את אופי התקשורת. צורך עז להמשיך הלאה פוקד אותי. בכל מקרה, אני רק מתבונן מהצד בנשמות ולא לוקח חלק בשיחתן. אין לי את הכלים אני מניח. אני גם לא יודע אם הנשמות הללו מודעות לקיומי מעליהן או לא. אני מבחין בנשמות, קונוסים מוארים עולים ויורדים מעל פני הכדור, כלומר משנים את גובה הזרקור שלהם מפני הכדור אל עבר המרחב.

מימד הנשמה

תובנה נוספת אוחזת בי. כל תובנה היא אושר, עולם ומלואו. ההרגשה היא, כמו נר שנדלק לפתע בחדר חשוך – ערפל יורד מעל התובנה, ואני נחשף אליה.

לפתע אני מבין את הבסיס של הנשמות הגבוהות, איך הן עולות כך, ובאנלוגיה ישירה – איך אני עליתי כך.

מרחב הנשמה הוא ציר. קחו את ארבעת המימדים בהם אנו נמצאים: שלושה מימדי מרחב, ומימד זמן אחד.

מימדי המרחב הם מעלה-מטה, ימינה-שמאלה, וקדימה-אחורה, שלושה צירים המהווים את המרחב הפיזי. מימד הזמן הוא מימד נוסף, אם כי התנועה בו מותרת רק לכוון אחד, קדימה (ולא ניכנס לתורת היחסות). ועכשיו נקבל מימד נוסף: מימד הנשמה. אפשר לקרוא לו גם ציר אנרגטי, מימד רוחני, או בכל שם אחר שרק תרצו. על המימד הזה, הציר הזה, יושב הגוף שלנו, בנקודה אחת בלבד. הגוף "תקוע" על הנקודה בציר הנשמה, ואינו יכול לזוז ממנה (מהנקודה על פני הציר בה הוא נמצא). הנשמה, לעומת זאת, יכולה לנוע על פני הציר, לא כרצונה אמנם, אך היא איננה נעולה על אותה נקודה כמו הגוף המסכן, הכלוא בתוך כלא של נקודה אחת עם שלושת מימדיו הפיזיים. למה הדבר דומה? לפושע הכלוא בתא כלא. הפושע נע קדימה בציר הזמן, אך הוא תקוע באותה נקודה במרחב (בהנחה שהוא אינו זוכה לטיולים בחצר). הפושע שלנו חופר עכשיו מנהרה ארוכה מהתא שלו – כעת יש לו ציר, מימד נוסף לנוע בו. כדור השלשלאות שלו נשאר תקוע בתא, והפושע מתחיל לנוע לאורך ציר המנהרה. בדוגמה הזו הפושע הוא הנשמה, והכדור – הגוף שלנו.

ובכן, הנשמה איננה מוגבלת לנוע על ציר האנרגיה הזה. הגוף, מהיותו בעל מסה, מקובע ביסודותיו לנקודה אחת, פיזית (נקודת חיתוך בין המרחב הפיזי לציר הנשמה). הגוף, לצערו, אינו יכול "לשבור ימינה" ולעלות על הכביש המהיר, ציר הנשמה. הנשמה, מהיותה חסרת מימדים פיזיים, יכולה לנוע לאורך הציר הזה. ועכשיו, נחזור לרגע לתמונה של כדור הארץ, נקודה בציר הנשמה, עולם ומלואו במרחב הפיזי. אנו רואים את הכדור שלנו, ולעליו אינספור נשמות. הנשמות הינן אנחנו, בני אדם, יצורים חיים. הנשמות שלנו ממוקמות בדיוק רב באותה נקודה במרחב-על הזה, צומת בין ציר הנשמה למרחב הפיזי-ארבע מימדי, בה מצוי הגוף הפיזי שלנו. החפיפה הזו, המיקום של הנשמה באותה נקודה בה נמצא הגוף, מהווה את הקשר בין הגוף לנשמה, ומקנה לו חיים. אם תחליט הנשמה להתחיל לטייל לאורך הציר שלה, ייפול הגוף כמו אבן! ללא רוח חיים. אך לא הכל חד משמעי. ישנם מצבי ביניים, בהם הנשמה מתרוממת לאורך הציר השמור לה, אך בסיסה עדין ממוקם במרכז ליבנו. הנשמה "מתכופפת" קדימה, מתרוממת מעט, ויכולה לפגוש נשמות אחרות, שגם הן התרוממו מעט, ולשוחח איתן. במרחב הנשמה, תופעה זו של נשמה מתרוממת נראה כמו קונוס אור היוצא מנקודה. הגוף הפיזי – הוא הוא הנקודה במרחב שלנו בה מצוי הגוף. קונוס האור – הנשמה המתרוממת לאורך צירה. ותאמינו לי, התמונה האמיתית יפה מהתיאור שלי. אולי, אם ניחנתם בדמיון רב, תצליחו להתרכז ולזכור את המראה הזה, רובכם כבר חשתם בו בתודעה שלכם, רגע לפני הלידה, רגע לפני שהנשמה שלכם עצרה בדיוק בצומת הדרכים, שם מצוי גופכם, גוף של תינוק. ושם היא הרימה את דגלה.

דמיון

בואו ונחזור לרגע לדוגמה של הפושע המסכן, רץ בכבדות לאורך המנהרה, אך רגלו נושאת שרשרת ארוכה המחברת את הרגל לכדור הברזל בתא. חשבו על הדוגמה הזו. כל עוד קיימת השרשרת, בסיס הנשמה ישאר  הגוף הפיזי, איליו היא מחוברת. הנשמות הגבוהות מותחות את צווארן ועולות במימד שלהן, ומותחות את הקו המחבר אותן אל בסיסן. ויש לי חדשות מעניינות: כשאנו חולמים, הוזים, חולמים בהקיץ, או שרועים במחשבות, הנשמה שלנו מותחת את צווארה מעט, מתרוממת ונזקפת מעט, מעל הצומת נשמה-גוף שם בסיסה.

כשאנו חוזרים מהדמיון, הנשמה יורדת מעט ומתמקמת חזרה בתוך בסיסה, הלב שלנו. הדמיון שלנו הוא, למעשה מרקע התודעה, המקלט העתיק ביותר, ובו אנו יכולים להשתמש על מנת לקלוט (טלפתיה, שדרים), לשדר, להביע, לשאול, לבקש, לחלום, ואף לממש, ובמקרים קיצוניים – לנסוע ממש. המרקע הזה הוא מרקע קסום, בו כל אחד מאיתנו יכול להשתמש, אם רק ילמד איך. למזלנו, אנשים רבים כבר מומחים לעניינים האלה. מדיטציות סוגיהן הרבים – מובילות תמיד לשימוש באותה טכניקה – שימוש בדמיון על מנת לעשות. מה לעשות? כמעט כל מה שתרצו. עד כדי כך, שלאחר ניסיונות יהיה עליכם לדון קודם, בהחלטה הקשה מה אני רוצה לעשות בזמן השימוש בתודעה. האפשרויות אדירות. הדמיון שלנו הוא פתח, פתח איליו ניתן להיכנס, ואף לנוע. במקרים כאלה הנשמה מרימה את ראשה לאורך צירה וחושפת קונוס אור מהמם. כשהיא חוזרת, שוב היא מתכרבלת בתוך אותה נקודה חמימה, הבית, הגוף שלנו. הדמיון שלנו הוא בלתי מוגבל, התודעה שלנו, מרכז החשיבה, הוא הקובע את התמונות והסרטים אשר יופיעו על המרקע. ישנם עוד גורמים, מלבד מרכז החשיבה המשפיעים על התמונות במרקע המחשבה שלנו. גורמים פיזיים, כגון כימיקאלים שהגוף מייצר, הורמונים, מצב נפשי ועוד. אך בגדול, אפשר לומר שמרכז חשיבה מיומן, בגוף בריא, יכול להיות מנהל בלעדי לדמיון, ולשלוט בו בצושרה נפלאה. ועל כך בפוסט הבא.