הארכיטקטורה של העולם הבא

המרחב השחור
בואו נזרוק את עצמנו החוצה לכמה דקות, אל עולם הבא.
הכרנו את מימד הנשמה, אותו מימד בו הנשמה יכולה לנוע, ממקום למקום, וכשהיא נמצאת על נקודת חיתוך עם העולם שלנו, הממשי, היא יכולה להיכנס, לגלוש, לגוף פיסי ולהעניק לו חיים. הכרנו את כדור הארץ והנשמות שעליו, כפי שהן נראות ממימד הנשמה. אם נחזור רגע לאותה נקודה…
דחף להמשיך הלאה פקד אותי. דחף חזק. מבט אחרון על המראה של כדור הארץ הקרוב אלי, רגע לפני שאני ממשיך הלאה במהירות מדהימה, לעבר הלא ידוע. כדור הארץ שוכן לו במרחב. נשמות רבות כל כך נמצאות עליו, שוכנות בגופים פיזיים ומעניקות להם רוח חיים. הכדור מנוקד בנקודות אור, שהן הנשמות. מעטות מהן זקופות כקונוסי אור, כך הן נראות מהמקום בו שהיתי והבטתי עליהן, מעבירות ביניהן מסרים, מטלפתות. מחשבה עלתה לפני, שהיכולת הזו היא נרכשת. אם כך, אוכל לתרגל זאת כשאחזור, ולעלות כמוהן, לזקוף את ראש הנשמה, הרוח, מעל נקודת המפגש עם הגוף, ואף לשוחח איתן!

זה יהיה מדהים בכל קנה מידה.

אומץ

אך דרוש אומץ לב. רק אומץ לב יאפשר לי להגיע להישגים כאלה. שהרי מדובר בחקירת סודות היקום, בנסיונות מרחיקי לכת לצאת הרחק מתחום המוכר והידוע לי. נסיונות כאלה דורשים אומץ לב. הבנתי כי אין ברשותי כרגע את הכמות הדרושה של אומץ על מנת לצאת למחקרים כאלה מיד לכשאחזור. עוד הבנתי, כי בידי הכוח לשנות את מצב העניינים ולרכוש את האומץ הדרוש (מאוחר יותר, אמנם הקדשתי זמן רב על מנת לשפר ולטפח את אומץ הלב שלי, והתוצאות מרשימות, אם כי לטעמי יש עוד עבודה לפני בתחום זה).

עולמות רחוקים

התחלתי להתקדם הלאה במרחב. טסתי קדימה, משאיר את העולם הפיזי שלנו מאחורי. משאיר את גופי מאחורי. גופי חי ונושם, וקשר הגוף-נשמה שלי מחזיק אותו בחיים. מרחב שחור אפף אותי, אם כי צלול כבדולח. תפיסת עולמי היתה כמובן דרך התודעה, הדמיון, ולא דרך העיניים של הגוף. העיניים שלי האמיתיות היו עצומות באותן שעות. מבעד למרחב השחור, הדומה בתמונתו לחלל היקום, הבחנתי באזורים בעלי פעילות, אזורים שוקקים. בכל כוון אליו הפניתי את תודעתי, הבחנתי באזורים אלו. הייתי מתאר צורתם אמורפית כצורת עננים. אם לכדור הארץ מלא החיים יש צורת כדור, אם כי קטן למדי (תפסתי אותו בגודל של כדורגל), לאזורי הפעילות צורה מופשטת, לא מוגדרת.  ובכל זאת, דמיינו שאתם רואים עיר מבעד לחלון המטוס בלילה. העיר נראית כאזור, חסר צורה גאומטרית, אבל מוגדר ומגודר. האיזור מלא באורות העיר, אורות אלה מגיעים אל חלון המטוס. התמונה קרובה. בתפיסתי ראיתי אזורים רבים ובהם נקודות אור רבות ביותר, נשמות. והנה, כעת כשאני כותב שורות אלה, אני ממש מחזק את הדברים שכתבתי למעלה. דברי נשמעים מפחידים, אפילו בעיני עצמי. אני רק מנסה לתאר את מה שאכן ראיתי, חשתי, ואפילו לצורך התיאור, עיצוב התמונה במילים, דרוש אומץ לא קטן. לא כל שכן לצאת ולבקר במקומות כל כך רחוקים. אם כי כולנו, במסעותינו ברחבי העולם הבא, טיילנו, ביקרנו, היינו כבר במקומות רבים. כעת נפגשנו כאן, על פני כדור הארץ, נקודה גשמית ופיזית בעולם מלא ומושלם. איזורים מלאי נשמות, בכל כוון שאיליו אני מפנה את תפיסתי - השרו עלי תחושות נינוחות ואימה מעורבבים, רגשות בית ובדידות, נדהמתי לנוכח קיומם.