הארכיטקטורה של העולם הבא

אזורי נשמות

האזורים מלאי הנשמות נראו מכוונים רבים, חלקם קרובים יותר וחלקם רחוקים יותר. הבחנתי בבירור כי חלקם הם עולמות פיזיים,  וכי חלקם הינם עולמות רוחניים, במימד הנשמה, ללא חיתוך על הציר הממשי. העולמות הפיזיים הנם בעלי ארכיטקטורה זהה לשלנו, צומת בין העולם הממשי למימד הנשמה. ניתן להמחיש זאת בעזרת שני בלונים, שמקרבים אותם זה לזה עד ששפת האחד נוגעת בשני. זוהי נקודת חיתוך בין שני העולמות, וטיפת מים נוזלת יכולה לעבור מבלון אחד למשנהו בנקודת החיתוך. נניח כי הגוף שלנו, נמצא בנקודת החיתוך הזו,בין שני הבלונים. הנשמה, טיפת המים, נוסעת ו"מתיישבת" בנקודה זו גם היא. קיבלנו המחשה לחיים.

העולמות הרוחניים שוקקים אף הם חיים, אם כי לא גשמיים. כל אזור כזה הוא עולם בפני עצמו. המחשבה שעולה בי היא על אזורים בעולם הבא שאנו כבר מכירים בשמותיהם (כולנו מכירים לפחות שניים מהם…). אבל במסעי התמים לא ביקרתי בתוך אזורים אלה, ולא פגשתי את השוכנים בהם. לכן אני לא יכול לאשש או לסתור את הטענה הזו.

הבטתי סביבי בעיני הרוח שלי. יש כל כך הרבה פעילות, מחקר לחיים שלמים! כל כך הרבה עולמות, באזורים רבים, צפים להם במרחב שחור וצלול, לא יאומן! באמת שלא זו היתה התפיסה שלי את העולם הבא לפני. אומץ לב, כן אומץ לב!

אולי מצביא דגול חוקר עולמות אחרים, מגלה ארצות, היה מביא שרות טוב יותר לבני האדם, אם היה יוצא למסע שכזה! אולי הוא היה נכנס זקוף נשמה אל אותם מקומות, כתייר, מבקר, מצלם בזכרונו הפיזי שעל פני כדור הארץ, ומביא לנו את התמונות המדהימות מתוך העולמות הבאים. אולי, ואולי יש סיבה נעלמה לכך, כאילו כוונתי על ידי מי לא אדע – לעבר היעד שלי, בעולם שאותו אינני מכיר. הצורך להמשיך הלאה, התלווה לתחושות חזקות של פליאה למראה היקום הזה. ומעליהן מרחפת תחושת אומץ הלב הדרוש לחקירת כל המקומות שבטווח תפיסתי, אומץ שאולי לא ניחנתי בו במידה מספקת.

העולמות הבאים שידרו אלי תחושות, גלי אנרגיות. העולם הבא הלוא הוא עולם במימד נשמה. אנרגיות, תחושות, תובנות – זורמות בו בחופשיות ממקום למקום ומישות לישות. הולכה ישירה של מחשבות היא דבר שבשגרה. חלק מהעולמות שידרו אלי הרגשת נינוחות, שלווה, סדר. חלק אחר שידרו אלי הרגשות אי נוחות. לעבר עולמות אלה השתדלתי לא להפנות את תפיסתי, ונהניתי להתבונן באזורים, שהקנו לי הרגשת בית במקום כה בודד ורחוק.

בהתבונני, הבחנתי בנשמות, שכמוני אינן רק במקום מסוים אלא נעות, צפות, על פני המרחב השחור. נשמות אלו נראו כענני אור, בעלות צורה מופשטת כענן גז בעל צבע, נעות בכוונים שונים. אינני יודע את יעד הנסיעה שלהן. אני יכול רק לשער, כי הן נעות במטרה להשתלב באחד העולמות המתוארים, וכי זהו הסדר בעולם הבא – התקבצות נשמות באזורים על פי חוקים מסוימים, אולי לפי מטרות על נעלות, אולי בהחלטה עליונה.

המשכתי במסעי.

כל אותו זמן שכב גופי כמצפה לשוב הנשמה הביתה. הקשר בין הנשמה שלי לגוף נשמר, ולפיכך נשמר הגוף בחיים. ומעבר לכך – זו הסיבה שאני מביא איתי את הזכרון מהעולם הבא, ממקום שכולנו, או רובנו, היינו בו. בזמנים אחרים, במסעות אחרים, לא קשר יציב בין גוף לנשמה, כל עוד לא מיקמה בסיסה בצומת מימדים. אין לנו זכרונות פיזיים מהעולם הבא. הידע שצברנו, זכרונות המראות שראינו והחוויות שחווינו, לא נשמרו אל זכרון פיזי אנושי. הקשר בין הנשמה לגוף אפשר את הרישום של המראות במוחי. ציינתי כבר, כי אנשים שחוו מוות קליני, נושאים זכרונות יציאה מהגוף – אל עבר העולם הבא. חלקם מתארים מנהרה של אור (אולי הם נעו בתוך המנהרה של קונוס האור של הנשמה שלהם?). הקשר בין הנשמה שלהם, לגופם, נשמר עדין, קרוב להתנתק, אך לא! לפתע הנשמה מורידה ראשה, מחליקה לעבר גופם, והם מתעוררים. נולדים. נושאים איתם את הזכרון של השתחררות הנשמה מגופם, כמעט ניתוקה. את החלקתה לתוך הגוף. את תחושת ההיוולדות. ועכשיו עלתה בי מחשבה נפלאה. בעוד שנים ספורות – נוכל לצלם פשוטו כמשמעו, זכרון, ולהקרינו על מסך מחשב או טלוויזיה (ניסויים ראשוניים כבר נערכים). חשבו לכם, אם נוכל לצלם זכרון של אדם על סף מותו, ולהקליטו – נוכל להיווכח במראות (אך אולי לא בתחושות) הנשמה העוזבת את הגוף בדקות האחרונות שלה, על פני כדור הארץ, בצומת העולמות.

אכן, יש למה לצפות. זוהי המתנה שקיבל האדם – היכולת לגלות עולמות נעלמים. חקר העולם הבא בטווח השגתנו (אם רק תינתן לנו ההזדמנות לכך ולא נשמיד את עצמנו או את כדור הארץ קודם).

שטתי על פני מרחב שחור, בוחן עולמות אחרים. שוב הדחף להמשיך מוביל אותי. אך עדיין לא מגיעה אלי תחושת חזרה. המחשבה האם החזרה בכלל אפשרית לא עולה בי כלל, עדיין לא. כדור הארץ כבר לא נראה כלל באופק. אני מתקדם הלאה, הלאה…

לא יודע את מי אפגוש בדרכי, לא יודע מהו היעד שלי איליו אני מכוון. בראייה לאחור אני מניח שהיעד נקבע מראש, אולי גם אתם תחשבו כך. זומנתי לפגישה חשובה, גורלית.
פגישה בה אני עתיד להרגיש את אפסותו וערכו של אדם אל מול…