תשתש

בערך ב18.00 אני מקבלת טלפון:

אני- "הלו?"

"אה... (השם שלי)?"

אני- "כן?"

"הי, זה (נקרא לו ט' על שם טמבל (האקס))"

אני- "מה קורה (מופתע)?" הלב מתחיל לפעום מהר.

ט'- "בסדר, יש אצלי דברים שלך ואני רוצה להחזיר לך אותם".

אני- "עבר קצת זמן, לא?"

ט'- "כן, אבל בכל זאת..."

כל השיחה התנהלה בהלם מוחלט מצידי. לא היה לי זמן להספיק להיזכר שאני ממש כועסת עליו ושהוא יצא ממש אפס.

את הטלפון שלו מזמן מחקתי מהזכרון והקול היה מוכר, אבל מי חושב עליו עוד?

אמרתי לו שיכין הכל, אני אקפוץ עוד שעה לקחת וללכת. (כולה תחתונים וספר- האלכימאי- עוד קיטץ' שאפשר לוותר עליו).

טוב, ברור שהייתי חייבת להתקלח, להתאפר וללבוש משהו שיגרום לו להבין שהפסיד משהו טוב. לקחתי את האוטו מאבא.

אני מגיעה אליו (נבוכה מבפנים, אבל אדישה וקצת כועסת מבחוץ).

הוא פותח את הדלת ונותן בי מבט בוחן, נראה כאילו גם הוא התכונן אלי, נקי ומריח טוב.

ט'- "הי".

אני- "שלום- שלום, איפה הדברים?"

ט'- "בלי מה נשמע, איך הולך?"

אני- "אמרתי שאני באה לקחת וללכת, אין לי על מה לדבר איתך".

ט'- "בואי, זה בחדר".

נכנסנו לחדר. הוא סגר את הדלת ואמר שהתגעגע. "את לא התגעגעת?" "לא", אני אומרת. "אני לא מאמין לך", הוא אומר ומתכופף לנשק אותי. אני נרתעת אחורה, הוא ממשיך להתעקש, אני ממשיכה להרתע עד שאני מגיעה לקיר, הוא מחזיק אותי בכתפיים ומנשק. (לזכותי יאמר שהוא תמיד התרגש ממני מהר מאוד, וגם הפעם זה קרה). בעוד הוא מתנשף, מכניס את האצבעות לתוך השיער ומעסה קלות את הקרקפת, אני חושבת על מה שכתבתי על תאווה וכמה הייתי רוצה לשלוט על עצמי ועליה, וכמה פעמים לא יכולתי לשלוט עליה איתו, אבל גם נזכרתי על מה שכתבתי על ההגנות והמחסומים ועל אם אמות מחר אדע שעשיתי מה שרציתי. ברגע שהוא נישק את הצוואר והאוזן לא חשבתי על כלום. הוא יודע שאני רגישה באוזניים, זה עושה לי את זה בטירוף.

אני לא יודעת למה, אולי בגלל תקופת יובש ארוכה, אולי בגלל שרציתי להזכיר לו מה הוא לא ירגיש יותר.

נסחפתי, לגמרי נסחפתי. אני לא בנוייה לסטוצ'ים,  והיה ברור לשנינו שזה סטוץ' בלבד.

הוא הוריד ממני את הבגדים, "ממתי את הולכת בלי חזיה?",  "ממתי שהבנתי שאני לא צריכה והרבה יותר נוח בלי" חצוף, כאילו שאני חייבת לו הסברים!

טוב, הסקס היה מדהים, בזה הצטיינו בלי כל ספק.

"שכחתי כמה את טובה" (יופי לי). בטח שהיה לו טוב, זה היה סקס כועס וטעון ורציתי שיכאב לו.

ישר התלבשתי, רציתי לעוף משם ולא לראות אותו יותר, בזמן שאני מתלבשת נזכרתי שהוא לא מחבק אחרי שהוא גומר- שיא החזירות בעיני! לקחתי את הדברים שלי ופשוט הלכתי בלי להגיד כלום.

בדרך חזרה סגרתי את החלונות של באוטו ושמעתי את fix you של coldplay:

When you try your best but you don't succeed
When you get what you want but not what you need
When you feel so tired but you can't sleep
Stuck in reverse

When the tears come streaming down your face
When you lose something you can't replace
When you love someone but it goes to waste
could it be worse?

Lights will guide you home
and ignite your bones
And I will try to fix you

High up above or down below
when you're too in love to let it go
but If you never try you'll never know
Just what your worth

Lights will guide you home
and ignite your bones
And I will try to fix you

Tears streaming down your face
When you lose something you cannot replace
Tears streaming down your face and I

Tears streaming down your face
I promise you I will learn from my mistakes
Tears stream down your face and I

Lights will guide you home
And ignite your bones
And I will try to fix you

הדמעות התחילו לרדת. ברגע אחד הוא הזכיר לי כמה היה לא טוב וכמה אני צריכה משהו אחר.

היום העולם מספק לנו ריגושים, אנחנו קופצים בנג'י, צורכים סמים, נכנסים יחד למיטה ללילה אחד... ריגושים הם לא רגש. אלו שני דברים שונים. ריגוש הוא לא הדבר האמיתי, הוא פיקציה. הופך אותך לקהה חושים, מרגש באותו הרגע, וברגע שהוא נגמר מגיעים הדיכדוך והשיעמום.

בא לי להקיא.