תשתש

הייתי חייבת לכתוב את הקטע הבא מייד לאחר שהתרחש, שיכתבתי והנה הוא כאן:

קיץ בבסיס. עולים לשנ"צ אחרי ארוחת צהריים. מדברות אחת עם השניה ועולות דיי מהר לפני שחייל יתפוס אותנו בדרך ויגיד שהוא ממש ממש צריך אותנו עכשיו. במדרגות חיילת לא מהבסיס עם סלסלה ביד וגור כלבים- גולדן חום בהיר מתוק.

חולפות על פניה, אני מסובבת את הראש ומחייכת לעברה.

ערב של אותו יום. עולים לחדר להתקלח ולישון. במקלחת אני רואה אותה שוב עם הכלב. "אני אשן כאן היום על הספסל במקלחות", היא אומרת לי עם מבטא צרפתי כבד. אני מחייכת ואומרת שהיא יכולה לישון איתנו בחדר.

"אני לא יכולה בגלל ג'אן פייר (הכלב)". "קראת לו ג'אן פייר? מגניב!" "כן, וחוץ מזה יש לי אוטובוס חזרה בחמש בבוקר, ואני סתם אעיר אתכן". בנתיים היא מתכופפת לנגב את הפיפי שג'אן פייר עשה, ורק עכשיו אני שמה לב שהיא בתחתונים וחולצה א' פתוחה. חם לה, כנראה עבר עליה יום קשה. החוטיני עשה לה שפשפת בתחת, ומלפנים הערווה מציצה מהתחתונים.

משהו בה הקסים אותי. זה היה רגע כזה מיוחד, שאין בו עבר ואין בו עתיד, רק את הרגע, רק ההווה.

שאלתי אותה מה היא בכלל עושה פה, והיא אמרה שהיא התאהבה ושהיא באה מת"א אל הנגב בעקבות האהבה. (המבטא הצרפתי הוסיף רבות לקסם!)

- "שלושה חודשים חיכיתי לדבר איתו. באתי לבקש סליחה ולא היה לי אומץ לבד אז הבאתי איתי את ז'אן פייר. באתי מת"א  וחיכיתי לו יום שלם. את קולטת מה הוא אמר לי? הוא חשב שאני רוצה מישהו אחר. אמרתי לו- תדבר בעברית כי אנחנו מדברים בצרפתית"

-  אני: "אה, גם הוא צרפתי?"

-"כן. אז הוא אמר לי שהוא חשב שרציתי את החבר שלו הצנחן, את מבינה?"

- אני: "איפה הכרתם?"

- "במסיבה"

- אני: "מה, ואת מאוהבת בו?"

- "אף אחד אחר לא מעניין אותי בכלל, את מכירה את זה?"  (יותר מידי טוב)

- אני: "וואי, איזה כיף לך" (לא יודעת למה אמרתי את זה)

- "את חושבת?"

- אני: "כן. זה נשמע ממש רומנטי כל הסיפור הזה, באת מת"א עם הכלב..."

- "אפשר לשאול אותך משהו?"

- אני: "כן"

- "איך את כזאת רגועה? אני רואה שטוב לך יש לך שקט נפשי כזה ואת מקשיבה לי ולא חושבת על כלום, רק על מה שאני אומרת. כולם אומרים שאני משוגעת, ואת לא, לך זה נראה יפה"

- אני: "בגלל זה את חושבת שיש לי שקט פנימי?"

- "לא רק בגלל זה. גם היום בצהריים כשראיתי אותך עם חברות שלך, ראיתי שיש לך".

- אני: "האמת שזה משהו שעובדים עליו".

- "איך? תלמדי אותי!"

- אני: "פשוט להרפות. להרפות את המחשבה, לתת לדברים שמטרידים להעלם. בהתחלה זה קשה, אבל אח"כ זה יבוא טבעי.

   את אלרגית לשעון הזה?"

- "כן. איך ידעת?"

- אני: "כי יש לך פריחה ממנו".

נתתי לך להרגיש טוב עם עצמך. נתתי לך אישור שזה בסדר להיות מי שאת.

את לא אוהבת אותי, את אוהבת את מי שאת לידי, את אוהבת את עצמך. קיבלת את עצמך כי אני קיבלתי אותך.

צריך להיות מודעים לנקודה הזאת ולבחון את האהבה שלנו לאנשים מסויימים.

לראות אם אנחנו אוהבים אותם או את עצמינו על ידם.