אני שומעת את מה שאתה אומר וזה נשמע לי כמו אויואיוי

אני יודעת את זה, אני בכוונה מרחיקה..

אני מרחיקה אותו, אנחנו יושבים ביחד וקצת טוב לנו, ואני אומרת דברים שיגרמו לו לשנוא אותי, בידיעה ברורה שזה מה שיקרה אני ממשיכה, מושכת עד שהוא אומר לי דיי , בפרוש..

חיכיתי כל כך שזה יקרה ועכשיו שזה קרה אני הורסת בכוונה..

אני לא יודעת למה....אני גורמה לו להירתע  ממני, לחשוב שאני קשה וקרה.ושאין לי לב..אני יודעת שאני לא כזאת..

אלו הן פשוט החומות..

אני מפחדת אני מפחדת שהוא יואהב אותי, אני מפחדת שכל אחד יואהב אותי, אני מסתירה את עצמי מאחורי אלפי מסכות של קרירות ,ריחוק, ציניות, והומור.....

הוא לא יודע...הוא לא מבין כלום...

ככה זה תמיד היה אחרי רון,"התאהבתי" במה שאי אפשר, כאילו לא במכוון אבל מאד במכוון.....אני רוצה שזה יהייה בלתי אפשרי, נוח לי שהם רחוקים, עם חברה, או סתם לא מתאימים לי..

נוח לי שהם בלתי אפשריים...

אני אומרת לעצמי שזה הגיוני, שזה בסדר , שזה בגללם ולא בגללי...

אבל אני בוחרת אותם, אני בוחרת אותם כל כך בקפידה....כדי לא להיפגע...

מטומטמת...בחיים אנשים לא יוכלו להתקרב אליי....התרגלתי להרחיק...

כאילו אני לא מאמינה שמגיע לי לאהוב....כאילו לא מתאים לי שיתאהבו בי..

בין ארבע קירות וגיטרה אני מוגנת....בחוץ הרבה יותר מפחיד..

מפגרת