אתמול השותפה שלי עלתה מולי אונליין.
התקשורת ביני לבין השותפים, שפעם היו חברים טובים שלי, ירדה כמעט למינימום..
'את מגיעה היום מוקדם? אני רוצה שנשב לשיחה'
איזה שיחה?
'שיחת תיאום ציפיות'
איזה ציפיות כבר יכולות להיות לי?
הגישה שלו רק נהיית יותר ויותר מרוחקת, יותר ויותר מציקה.
הוא אפילו שאל אותי אם הוא יכול לאכול מהפיצה שנשארה במקרר.. נו באמת.. זה שם! תאכל!
אמרתי לה שלי אין ציפיות.
שאני יודעת שהיא רוצה להישאר, ושהוא רוצה להישאר.
אם הוא היה רוצה לעזוב, הייתי שוקלת את העניין שוב, ואולי נשארת.
אבל הוא לא. הוא רוצה להישאר. טוב לו לגור איתה. היא ממלאת לו את החלל שנשאר אחרי הבלגאנים שהיו בינו לביני. אחרי ההתנתקות רבתי.
לי לא עושה טוב לגור איתו, ואני מניחה שגם לו לא עושה טוב לגור איתי. הוא מנסה להעמיד פנים, אבל לא ממש מצליח. אני רואה דרך המשחק שלו.
אני הפסקתי לשחק.
זנחתי את כל העמדות הפנים שהיו לי. לא טוב לכם לראות אותי כמו שאני? קטונתי.
אמרתי לה שחבל לי המקום שאליו הגיעו היחסים שלי ושלה. לא ציפיתי לזה.
אבל.. אין מה לעשות. ככה זה. דברים משתנים. אנשים משתנים.
בסוף לא היתה שיחה.. הוא ישן והיא יצאה. כנראה היא דיברה איתו, והם הבינו "יחסיהם - לאן".
אני ממשיכה לחפש. יש לי עוד זמן. את מה שהיה לי להגיד אמרתי. התראה נתתי. עכשיו רק נשאר למצוא דירה ולעוף מכאן.