ואני לא הבנתי איך זה שכולם קיבלו את השרביט/לפיד הזה ורק אני לא. עכשיו ראיתי שאריק העביר לי אותו לפני 3 פוסטים אבל לא טרחתי לקרוא את הפוסט ההוא עד הסוף. עכשיו קיבלתי אותו גם מאולג, אז הנה זה בא.

1. בארגנטינה, בבי"ס, יש קטע כזה שבכל יום חשוב (לציון מותו של איזה חשוב-אומה כזה או אחר) עושים טקס ומציינים כל מיני דברים על האיש, פעולתו ומורשתו (היינו עושים הצגה ושרים שירים וזה). כל טקס כזה היה נפתח בשירת ההמנון הלאומי. לשירת ההמנון היה כמובן צורך בדגל. הדגל מגיע עם מישהו שמחזיק אותו, ושני מלווים. המסורת הבית ספרית הייתה כזו: נושא הדגל בכיתה ז' עם מלווים מכיתה א', נושא הדגל מכיתה ו' עם מלווים מכיתה ב' וכן הלאה. היה אפשר לקחת את הדגל רק מכיתה ד'. ולמה שמישהו ירצה לשאת את הדגל הכבד מאוד הזה? כי זה כבוד. לצורך העניין הזה היו לוקחים את התלמידים המצטיינים מכל כיתה. ולגילוי המרעיש: לא הייתה שנה אחת, מכיתה א' ועד כיתה ז', בה לא הייתי קשורה לדגל הזה.

2. באיזשהו קיץ, כשהייתי ככל הנראה בת 4 (כי לפי התמונות אחותי הייתה תינוקת) היינו באיזה גן משחקים שהיה כולו שבור. בתודעה המשפחתית זה נחקק בתור "הגן משחקים שכולו שבור". באותו גן משחקים נפלתי מנדנדה (בגלל שהיא הייתה שבורה) על רצפת אספלט (שהייתה שבורה גם). כשחזרנו הביתה, זה היה נראה ככה:

3. כשאחי הקטן נולד הייתי בכיתה א'. ההורים מספרים שאבא בא לקחת אותי מהבי"ס כדי ללכת לראות את אמא ואת אחי החדש בבי"ח, ולא הסכמתי ללכת עד שלא יסתיים יום הלימודים. חנונית? כן, עם קבלות.

ומי עכשיו? אני חושבת שפינק עוד לא קיבלה, אז אליה. וגם אורכיד.