לפעמים הייתי רוצה להתקשר אליו.
זה לא שאנחנו לא מדברים. אנחנו פשוט לא בקשר, כי זה המצב...
אבל אני עוד מרגישה שזה נשאר פתוח.
ההודעות האחרונות שלנו עדיין שמורות לי בפלאפון, למרות שזה היה לפני יותר משנתיים.
תיכף כבר 3 שנים.
זה לא שאני לבד. ויש לי בחור מושלם, שאוהב אותי כמו שלא חשבתי שאפשר.
אבל הקשר איתו עדיין לא סגור. כאילו אף פעם לא נפרדנו באופן רשמי.
אני רוצה לפגוש אותך ברחוב, במקרה. לשבת על ספסל ולדבר על כל מה שהתחיל ונגדע.
אני פשוט צריכה להבין למה. צריכה לסגור את זה עם עצמי.
אני רוצה שנשב לדבר ואני אבין כמה שאתה ילדותי, ולא מתאים לי.
ואני אפסיק להצטער על זה שהתנהגתי כמו מטומטמת כשהלכתי אתך בקצב שלי, ולא חיכיתי עוד קצת..
אני צריכה משהו שיגרום לי להפסיק להיכנס לפרופיל שלך בפייסבוק כדי לראות מה חברה שלך כותבת לך, ולקוות שנפרדתם.
ואחרי עוד כמה ימים להיכנס שוב ולראות שבאמת נפרדתם.
אני רוצה להפסיק לנעוץ מבטים במדרגות ההן, בכל פעם שאני עוברת לידן ולקוות שאולי תצא פתאום לכביש.
אני באמת אוהבת את הנסיך שלי. אני באמת רואה את עצמי מתחתנת איתו, ומחזיקה לו יד בבית אבות בעוד 60 שנה.
אבל אני צריכה לסגור מעגל.
ועד שזה יקרה, אני עוד אחשוב מדיי פעם על ההוא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
