Another Brick in the Blog

לפעמים אני מתלבטת אם הדרך שבה בחרתי נכונה.

אני תוהה אם זה היה נכון לבחור לצעוד בשביל ההוא ביחד כל כך הרבה זמן מראש.

ולרגע קט, אם הספק עולה, אני מיד מרגיעה ומזכירה לו ש"טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב" (משלי).

וגם אם נצטרך עוד כמה שנים כדי להרשות לעצמנו להגיע לבית מלא זבחים,

אנחנו יודעים שכרגע טוב לנו עם הפת החרבה,

וזה

בהחלט

עדיף

על זבחי ריב. 

אני אוהבת אותך בחור יקר שלי :)

מריחה הרבה סוף לאחרונה.

סופו של התואר הראשון.

סופה של הרווקות בת.ז. 

סופם של חיים בצל הצמצום הסטודנטיאלי.

סופו של שיח הרוזמרין שגידלתי בשנתיים האחרונות.

אבל יש גם התחלות חדשות...

כבר רשומה לתואר שני.

החתונה כבר קרובה מתמיד, הרוב נסגר בשבוע שאחרי ההצעה. 

כמה הצעות עבודה כבר מונחות על הכף לשנה הבאה. ולשנה שאחריה. 

יש מכונת אספרסו חדשה. כולה שלנו. 

והנענע קמה לתחייה פתאום. 

יש המון תקווה באוויר.... 

לפני פחות מחודשיים

חתלתול בלי שם יצא לעולם.

זה אירע בין זוג פחיים:

אחד של מחזור והאחר של דומָן.

חתלתולי שלנו שיחק עם עלים,

באזור כפרי בלב העיר.

ומסתבר שאת הפנסים הכואבים-

הוא בכלל לא הכיר.

היא עברה שם בגפה,

כשהוא נסע במכונית.

ושני אנשים זרים, תוך דקה,

החליטו להציל חיים.

צריך לתת לו שם- 

כך הם מהר הבינו.

שיתאים לחתלתול לוחם.

והם עוד לא הספיקו...

"זאת נראית כמו פגיעה נוירולוגית"

כך קבע הוטרינר,

"ובתמורה לטיפול בעלות אסטרונומית

אולי הוא ישרוד גם מחר".

וכך שני אנשים זרים,

שהכירו רק לפני שעה

החליטו להפוך לאלוהים

וביקשו בכאב הרדמה.

וחתלתולי נלחם כמו הגדולים,

גם כשהחלה כבר ההרדמה,

ושתי ידי האלוהים

ליטפוהו בדממה.

לפני קצת יותר משעה,

חתלתול בלי שם נטמן.

עטוף בנייר ובשקית צהובה

הוא הוכנס לתוך פח של דומן.