מזמן לא כתבתי פה. לא יודעת למה. לא רציתי לכתוב על מלא דברים קיטשיים וכאלה, כי אני שונאת קיטשיות, אבל ככה החיים שלי נראים מהצד כרגע.
יומיים אחורה בזמן. אני עובדת, עצבנית מהרגיל.
מותר לי, זה המחזור שסופסוף החליט להגיע באיחור של שבועיים [ואחרי שעשיתי 2 בדיקות הריון שמן הסתם יצאו שליליות רק כדי להיות בטוחה שהכל בסדר איתי].
מצחיק לראות איך בחודש המועט שאני איתו יצא שעשיתי גם בדיקת איידס שלא היה בטוח מה התוצאה שלה, ואיחר לי המחזור כמו שאף פעם לא איחר לי ונאלצתי לעשות בדיקת הריון כדי לוודא שהכל בסדר.
דיברנו על זה וחשבנו מה קורה אם אני בהריון מליאור. הרי אני לא הולכת להישאר בהריון. אז יש בכלל טעם להגיד לו שאני מתכוונת להפיל?
הוא אמר שרק כדי שהוא גם יממן חלק מההפלה. לי זה היה נראה מיותר. :)
יש לנו מחשבות מוזרות כשאנחנו ביחד.
אניוואי, בחזרה לסיפור. יומיים אחורה. אני עצבנית. מדברת איתו בטלפון בזמן שהוא בדיוק בגדוד שלו מוצא לו זמן לעשות טופס טיולים, להזדכות על כל הציוד ולהיפרד מכולם.
לא רציתי להפריע אז זו היתה שיחה קצרה.
בסביבות הצהריים מגיע שליח לעבודה עם זר פרחים ענק ויפה ביד ושואל מי זו נופר.
אני מסתכלת עליו בפרצוף עקום ולא מבינה איזה חג היום.. פורים זה רק בסופ"ש, ולמה שמישהו ישלח לי זר פרחים? בדר"כ זה מסתכם במשלוח מנות עם אוזני המון ומלא חטיפי שוקולד כאלה יבשים שכולם תמיד מפחדים לכול כי הם נראים משנת 37'.
הברמנית שאיתי כבר קלטה את העניין ולא הפסיקה לצעוק "יווואו איזה חמוד הואא"
ואז נפל לי האסימון וראיתי את הפתק שהוא כתב והבנתי הכל.
הוא פשוט רצה לגרום לי לחייך. :)
והאמת שהוא הצליח בגדול.
בערב ישר מהעבודה היתה לי פגישה עם מיקי גבע.
כתב את "מלךבי אקספרס", ספר שממש אהבתי, בסגנון של אילן היטנר.
אז נפגשנו. קצת התפדחתי לבוא עם הפרחים, שבטעות לא יחשוב שזה בשבילו אבל הוא תהה מה זה ועניתי לו שקיבלתי מתנה לעבודה.
אח"כ סיפרתי לו למה קיבלתי את זה והוא היה מבסוט :)
אניוואי, הפגישה איתו היתה מבחינתי רק כדי לראות מה בכלל התלהיך של כתיבת ספר, איך אני עושה את זה, איך אני מתחילה אותו, על מה אני כותבת, איך אני כותבת, מה מעניין את הקוראים ואיך בכלל אני מצליחה לחשוב על נושא ממש מעניין ואיך אני מתפתחת אותו.
אחרי הפגישה איתו הבנתי שיש לי עוד המון עבודה ושאין לי מושג בכלל כמה זה מסובך ואיך אני מתחילה.
שמחתי לשמוע על התליך שהוא עבר בכתיבת הספר, וההמלצה הכי טובה שלו אליי היתה ללכת לסדנת כתיבה וללמוד על זה קצת. על איך לכתוב את המשפט הנכון ולשים אותו בדיוק במקום הנכון, איך לפתח את הגיבור ועוד כל מיני כאלה.
היה לי מוזר שהיה כ"כ פשוט להיפגש איתו.
הוא שאל איך בכלל הגעתי אליו, הסברתי לו איך קיבלתי את המייל שלו והוא ענה שלמען האמת אין לו בכלל מושג למה הוא נפגש איתי, כי זה לא משהו שהוא עושה בדר"כ, אבל הוא חשב לעצמו שאם זה יכול לעזור לי קצת אז למה לא.
אז באמת שהיה נחמד, הוא אדיב וחייכן, ולמרות שהפגישה איתו לא גרמה לי להתחיל לכתוב את הספר שלי, זה נתן לי קצת כיון, ומושג שאני באמת לא יודעת כלום.
שזה הרבה יותר טוב מכלום. :)
זהו אין לי עוד מה לחפור עליו.
כל מה שאכתוב עכשיו ישמש לעדות נגדי מול כל מה שאי פעם אמרתי שאני שונאת קיטשיות וכאלה.
והיי, אני באמת שונאת. אבל החיים שלי כרגע באמת נראים כמו איזה סרט בנות קיטשי כזה שהכל כ"כ מושלם בו, עם מלא חיוכים, אהבה, תכניות משותפות, סקס מדהים, כנות, רצון לשפר כל הזמן למרות שגם ככה ממש טוב. סוג של "היי" כזה, ורצון להיות המון ביחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
- Fox lady -