~לכל באי הבלוג שלי ולכל מי שמוצאים, משום מה, עניין בדבר המורכב הזה שנקרא "חיי", שלוחה התנצלות מראש. פחות מחוייך הפעם. אשתדל לתקן להבא~
לפני כמה שנים הייתי פעילה מאוד בקהילות וירטואליות שונות שקשורים בעיקר בעולם ממנו באתי, הדתי לאומי, כאשר פה ושם היו פורומים שצימצמו את המכנה המשותף, כמו למשל "פו"פ דתיים" וכדו'.
פורום אחד שדווקא די נהניתי להשתולל בו היה פורום באתר שכונה "מכנסיים" ומכוון לציבור הדתי - מכנסיימי. בגדול מדובר בדתיים שהם מעט יותר ליברליים בהרבה תחומים כשאחד התחומים הוא, כמו שנרמז בשם הפורום, ענייני הלבוש.
החבר'ה בפורום היו מגוונים. בעיקר בגלל שלשלושה מהמתפרממים הקבועים והמצחיקים בו היו שלוש מאות ניקים לכל אחד והם היו משנים את הניק-ניים לפי תוכן התגובה, מה שהניב על פי רב שירשורים משעשעים להפליא.
(בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה למסור ד"ש חם למנהל הפורום המקסים יובל, לעכוז המכני, לגרצל, לאח שלו, והגדול מכולם, אפילו שהוא אדום, דירקטור וולט האגדי).
בין ההתלוצצויות, היו פה ושם שירשורים לא מעטים שעוסקים בסיטואציות לא קלות לדתיים שמצויים על לא עוול בכפם בסטטוס של רווקות מאוחרת. כמה מהנושאים הללו הוזכרו כאן בצורה זו או אחרת מאחר ואני סובלת מאותו מום (עובר, ככה אומרת השמועה).
והייתה איזו סיגל אחת. לא בחורה קבועה. היא הופיעה פעם אחת לצורך דיון מסויים שהיא עוררה.
בזמנו היא הייתה בת 33 ודיברה בגילוי לב על הרצון שלה להיות אמא.
לפני שאתייחס למה שהתרחש באותו שירשור בכיכוב שבט לשוני הנוראי, אני רוצה להסביר.
הלכתית- יש פתרונות למי שרוצה להביא ילד מחוץ למסגרת הנישואין. אני מכירה שתי רווקות שהלכו על העניין הזה והביאו ילד בצורה שלא תפגע בו בעתיד ולא תפגום באורח החיים היהודי- דתי שלהן. באותה תקופה גם פורסמו כתבות רציניות שעסקו בנושא והביאו התייחסות של רבנים שונים ע"מ שיבהירו את דעת ההלכה. לרב- הלכתית, יש אפשרות, בצורה מסויימת, להביא ילד לבד. חינוכית- זה לא מומלץ.
אז הגבתי לסיגל הזאת.
לא בצורה אדיבה, לצערי.
אמרתי לה שהיא מדברת מהרחם ומצורך מאוד אגואיסטי לילד ומתוך חוסר התחשבות בו ובעובדה שהיא תביא אותו לואקום.
ככה אמרתי. ואקום.
אמנם עידנתי את הדברים שלי ופתחתי בתפילה שהיא תמצא את בן זוגה ושאני מאוד מבינה את הרצון שלה להביא לידי ביטוי צרכים אימהיים, שכראה טבועים בנו, אבל זה לא פייר ככה, לילד.
זכורני שבאחת הכתבות ענתה אחת המרואיינות שאם בתה תעלה תהייה מדוע היא עשתה את זה, היא ענתה "אז אשאל אותה מה היה עדיף לה: לבוא לעולם או לא לבוא?"
והתמרון הזה, המניפולציה המטופשת הזאת- הרתיחה את דמי.
אני זוכרת את השירשור ההוא.
האתר כבר לא קיים, אחרת הייתי מחפשת דרך להציג את הדברים בעיניכם ואולי אף להראות את קלוני לעין כל.
אמנם כשמישהו העיר את עיני שאני מדברת מתוך חוסר רגישות משווע ואני לא ממש קשובה למצוקה שסיגל מעלה- עניתי שאני חושבת שאני קשובה מכיוון שהמחשבות שאולי, חלילה, לא אמצא, אינן זרות לי כמו גם הרצון בפרי בטן.
ואז הוא הזכיר לי שהיא בת 33 ואני בת 28 ושיש, עדיין, הבדל.
*
בשבוע שעבר קפצתי ללילה אצל אחותי שילדה לא מכבר.
החזקתי את עידית הקטנה. כף ידה הזעירה סגרה על אצבע ידי ומידי פעם, מתוך רפלקס, חייכה חיוכון של סיפוק שגילה את גומות החן שיש בלחייה (חצובות כאלה! מקסימות!).
ורציתי גם.
כבר לפני כן, כשפקחתי את עיני בבוקר ושמעתי את גיסי אומר ליעלה הקטנה שלנו "איזה קוקו יפה עשו לך! איזו יפה הבת שלי!" הזדרזתי להתלבש ולרדת למטה ולראות את יעלונת עם ההליכה המדדה והקוקו המתוק הזה שעושים לפעוטות.
ורציתי גם.
*
נזכרתי בסיגל ההיא, שאין לי מושג מי היא ,ודמעות עלו בעיני. אני מקווה שהיא רעיה ואם מאושרת כיום.
*
אני מאמינה במבנה המשפחה המסורתי למרות שמיום ליום המשפחות החד הוריות, מסיבה זו או אחרת, נעשות פחות ופחות חריגות בנוף האוכלוסיה בארץ.
אני מאמינה באמא ובאבא, וילדים שבאים מכח האהבה הזו של ההורים, ומשפחה, ובית, ושבת, וחג.
אני מאמינה שככה צריך וככה, בעיני, נראה בבסיסו בית הגידול האופטימלי והטוב לילד.
ועם כל זה, לא אחת, מתעוררת בי האמא הפוטנציאלית שרוצה כבר להתממש ומזכירה לי כמה שאני רוצה גם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
פורים לפני עשרים שנה. הזמן טס.