רוחמה מתבוננת

היום צילמתי מישהו,

צילום חשוב כי אני השבוע עומד לפני צומת חשובה בחיי מבחינה מקצועית.

אז צילמתי כדי שאוכל להראות מה אני עושה.

היו לי קצת חששות כי תמיד היה לי חשש לצלם אנשים, אבל הלך חלק ואפילו יצאו צילומים מוצלחים, אולי אראה אותם יום אחד.

לצלם מישהו זה עניין רציני, במיוחד אם אתה בא אליו הביתה ולוקח מזמנו. הוא בעצם נותן את עצמו לצילום. בעולם כמו שלנו זה משמעותי מאד כי אף אחד לא מוכן להשקיע, אם לא יוצא לו משהו מזה.

מצד שני זה מחמיא לאדם שמבקשים ממנו להצטלם.

בן אדם שעומד מול מצלמה הוא חשוף לגמרי, אבל זה מה שעושה את הצילום אם הוא נפתח אלי, וזה קורה רק אם אני נפתח אליו, וזה קשה, לכן אני תמיד בצד הזה של המצלמה, למרות שזה לא פותר אותי מהקושי.

אבל אם הצילום מצליח והצילום מביע וחושף את העדינות של האנושיות, אז הסיפוק הוא עצום.

כמו מה שקרה לי היום, מדהים.

ממש עושה לי חשק להראות את הצילומים, אבל הם חושפים יותר מדי כרגע.

אז זהו בינתיים... תודה.