כן, זה באמת קצת מפגר להכין עוד פוסט כשאני פשוט יכולה להוסיף את מה שאני רוצה לפוסט של שושו.
אבל אני רוצה שזה יהיה אישי יותר, מכיוון שאני לא כתבתי פה המון זמן ולצערי כנראה שגם לא אכתוב יותר.
אז קודם כל- המוןן המון המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן תודה
לכולם
פשוט... אתם... אתם מדהימים אין לי מילה אחרת לתאר אתכם. גם אחרי שבועות שהבלוג לא פועל אתם עדיין כותבים לנו.
ושלא תחשבו שהתגובות לא ערערו את דעותינו. אבל המסקנה נשארה אותה מסקנה- הבלוג לצערנו גזל לנו המון זמן שגם ככה לא היה לנו.
אולי, מי יודע נחזור לעדכן בחופשים... אולי.
אל תתלו תקוות!!!
בקיצור- אני מתגעגעת אליכם, אל משפחת ישרא. מצד שני יש לי בלוג אישי אבל הוא לא כל כך פעל במשך הזמן שניהלתי את פע"ל (4 חודשים) כתבתי רק פעם בחודש. ועכשיו אני מתחילה לאט לאט לעדכן אותו.
והנה למה אני מעלה את זה- הגיעו אלינו הרבה פניות עם בקשה לבלוגים האישיים שלנו.
תראו- לשושו אין בלוג.
לי לעומת זאת יש. הוא לא כזה מעניין וכרגע העיצוב מזוויע, אני פשוט לא מוצאת הזדמנות להכין אחד חדש.
בכל מקרה,
אתם יכולים ללחוץ פה כדי להגיע לבלוג האישי שלי, של נוגה.
ושלא תקבלו רושם ראשוני מוטעה, העיצוב של הבלוג מאוד מאוד... מכוער.... עיצבתי אותו עוד בתחילת דרכי בפוטו, לפני שנה.
(שלא תחשבו שאני מנסה לפרסם את הבלוג שלי, ממש ממש לא. פרסום הוא לא מה שחשוב לי... אני כותבת להנאה בלב, אם רוצים- אני אתן כתובת. לא אנדב אותה מרצוני.)
ו....זהו...
אני אתגעגע :)
נ.ב
שושו ואני לומדים יחד לכל התוהים, אין יום שאנחנו לא חושבים עליכם ועל פלוס. באמת.
אוהבת אתכם
נוגה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
