::

לא היתבלבלתי בסדר של המלים בכותרת, באמת היתכוונתי לסערה שלפני השקט.

ככה זה כל שנה. הסערה שלפני היומולדת שלי.

שבוע הבא יש לי יומולדת(22-אמאלה, מה קרה ל- sweet 16?), ואני כניראה חוגגת את זה מחר בערב, למרות שהיומולדת יותר קרובה דוקא ליום שישי הבא.

יש לי בעיה- אני יותר מדי עושה ביגדיל מימי הולדת, באופן כללי, לא רק משלי. אני זוכרת את הימי הולדת של כל מי שאני מכירה, ותמיד גם כשמישהו לא חוגג לעצמו- אני מיתקשרת, מביאה בלונים וחוגגת איתו כמה שאפשר, כי אני חושבת שביומולדת, בנאדם צריך להרגיש הכי מיוחד בעולם, ובמרכז העולם.(למרות שיש כאלה שלא רוצים לחגוג את היום שלהם, ואני מכבדת את זה, אני רק לא שותפה לדיעה הזאת).

אז אם אני עושה כזה עניין מהיום הולדת של השק"מיסט לשעבר של הבסיס שלי לשעבר, ברור שאני עושה בגיד דיל מהיומולדת שלי!

אני ביומולדת חייבת להרגיש כמו מלכת העולם, שכמה שיותר אנשים יתקשרו להגיד מזל טוב, גם כאלה שלא בקשר אתי כבר איזה שנה ופתאום מיתקשרים כי זה יומולדת (יש כאלה ששונאים שמיתקשרים אליהם אחרי שנה רק בגלל יומולדת, וחושבים שזה צביעות מצד המיתקשר. אני לא- כל המרבה הרי זה משובח!)

אצלי זה תמיד שבוע היומולדת, חוגגים באיזה מסיבה, או בפאב, וזה מתוכנן מראש, ביום שישי שלפני או אחרי היומולדת, וביום הולדת עצמו עוד חגיגה קטנה,  יותר ספונטני כשמי שרוצה קופץ להגיד מזל טוב או בא אתי לפאב השכונתי בלי הזמנה רשמית- מי שבא ברוך הבא.

וכל שנה, בשבוע של היומולדת, אני חוטפת כאבי ראש ועצבים מכל הקטע הזה של לחשוב איפה לעשות ואיך ועם מי, אני פשוט לא טובה בלארגן ארועים בשביל עצמי- אני מצויינת בלארגן בשביל אחרים.

כל שנה בסוף זה מיסתדר ,דומה או לא דומה לאיך שתיכננתי את זה,עובר פחות או יותר בשלום .כל השבוע שלפני היומולדת זה חתיכת סערה, וביומולדת מגיע השקט (או שזה נהייה יותר גרוע, באופן חד-פעמי, לפני כמה שנים בגלל פרדי).

אז עכשיו אני בדיכאון טרום יומולדת.

פשוט-חצי מהחברים שלי בחו"ל, אז הם לא יהיו בכלל כדי לחגוג אתי, ומאלה שלא בחו"ל, יש זוג שבמיוחד בשבילם קבעתי את זה למחר ולא לשבוע הבא ובסוף גם מחר הם לא יהיו.

ניראה לי שאני אלך לאיזה פאב קריוקי חמוד שאני מכירה, ככה יש גם מוזיקה, גם אוכל ושתייה, גם אפשר לירקוד ליד השולחנות(אם אני אהייה במצברוח ממש טוב, או סתם שיכורה- אז לירקוד על השולחנות). הזמנתי שולחן ופתאום אני מגלה שלידיד שלי יש ארוחה מישפחתית שהוא לא יכול להיתחמק מימנה והוא יגיע רק מאוחר, ידיד אחר שלי עובד עד 12 בלילה אז הוא ישתדל לבוא אבל יהייה גמור, וחברה שלי פתאום משום מה נימצאת בכלל באילת.(אם לא הייתי יודעת יותר טוב, הייתי חושבת שיש מסיבת הפתעה, אבל תאמינו לי- זה לא העניין. זה סתם מזל רע שמדי פעם נוחת עלי ביומולדת, חלק מהעניין של להיוולד בחופשת קיץ,כשכולם עובדים בעבודות קיץ או נופשים איפשהו מחוץ לעיר).

בקיצור, הרבה אנשים- אנחנו לא נהייה, אבל החלטתי לא לחשוב על הכמות של האנשים ולא לידאוג ממה שיהייה, מי שאני באמת חשובה לו יהיה שם, ואם יהייה חרא- אני פשוט אשתה כל מני משקאות אלכוהולים מפוקפקים בימקום הבירה הרגילה  שלי, מה שיהייה יהייה.

אני רק מקווה שאני ארגיש יומולדת. זה הפחד שלי, לא אכפת לי כמה אנשים או איפה, חשוב לי שאני ארגיש שזה יומולדת ולא סתם עוד יציאה רגילה (מי מימכם מיתנדב להיתקשר לחברים שלי ולירמוז להם להרים אותי על כיסא, ולהזמין לי עוגה עם זיקוק בהפתעה כשאני אהייה בשירותים?)

על דבר אחד אני יכולה להגיד לפרדי תודה-

לא משנה מה יהייה, תמיד אני אוכל להיתנחם בעובדה שזה יומולדת טוב יחסית ליומולדת אחר שלי, (אין  כמו לישמוע מהחבר שלך של כימעט שנתיים, שהוא נפרד מימך... שישה ימים לפני היום הולדת).

עידכונים מחר או בשבת,