פוסט שכתבתי בזמן שהייתי בתצפית אתמול עם כל המחשבות...
אני כועסת. כועסת על עצמי שנפלתי לשטות הזאת.
הרי ידעתי שזה מה שיהיה. הזמין אותי לראות אצלו סרט בלילה לפני שהוא חוזר לצבא... ברור.
הגעתי אליו ב-1 וחצי בלילה. סרט כבר לא נראה. אז מעניין מה כבר נעשה...
כבר בפעם הראשונה שהייתי אצלו שמתי לב שכל מילה שאני אומרת נכנסת לאוזן אחת ויוצאת מהשנייה... אם בכלל...
למען האמת, אני לא רגילה ליחס כזה והייתי אמורה לעזוב ברגע שקלטתי את זה, אבל מה אני אגיד?! לפעמים הלב יותר חזק מהראש ולפעמים תעדיף להתעלם ממה שנמצא מתחת לאף שלך או פשוט להאמין שהוא שונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
