פשוט ככה.
היה לי משעמם היום. לא היה לי מה לעשות. אני מנסה להתחיל לסדר את שעות השינה שלי לקראת בית ספר אבל אני לא מצליחה כל כך. אני כל כך עייפה במשך היום שאני פשוט חייבת לישון ואז בלילה אני לא עייפה מספיק כדי להירדם.
אז ישנתי היום, ראיתי טלויזיה, ראיתי את הסרט "החוף". וזהו.
התבאסתי מהיום הזה. שלחתי לדני הודעה. אחרי שאתמול ובשבוע האחרון כמה פעמים היא רצתה להיפגש איתי ולא יכולתי והיא קצת כעסה על זה שהיא מציעה לי ואני תמיד לא יכולה אז סוף סוף הצעתי לה להיפגש, לבוא אלי לראות סרט, אבל היא לא ענתה. שלחתי לה הודעה למסנג'ר. אבל גם לזה היא לא הגיבה.
אני בספק אם זה בגלל שלא הייתה על המחשב היום או בגלל שהפלאפון לא היה איתה.
כולם מדברים עכשיו על כמה החופש הזה היה להם כמו טיהור כזה לקראת בית ספר. שהם עכשיו באים לבית ספר כמו חדשים. אבל לצערי כמה שהחופש הזה היה כיף אני לא יכולה להגיד אותו דבר.
אני משערת שזה בגלל חמש העבודות שהביאו לנו לחופש. לא חשוב מה עשיתי ההרגשה שעוד לא סיימתי את העבודות ליוותה אותי.
וגם עכשיו זה ככה. החופש נגמר עוד שלושה ימים וזה עדיין ככה.
אני לא יכולה יותר עם העבודות האלה. העיקר תיכננתי לסיים את העבודות בתחילת החופש =/
את העבודה בהסטוריה אני אסיים מחר.
ואז ישארו לי העבודות בספרות והעבודה במתמטיקה. אוףףף
למה אני כמו שאני?!
אני קוראת עכשיו לעבודה בספרות את הספר "רודף העפיפונים". אני די בהתחלה אבל יש שם סיפור על שני חברים: חסן ואמיר.
אמיר הוא עשיר ויש לו משרת שהבן שלו זה חסן. חסן ואמיר גדלו ביחד.
חסן יעשה בשביל אמיר ה-כ-ל. אבל כמה שאמיר אוהב את חסן הוא יודע שהוא לא יעשה הכל למענו. עובדה שהוא עזב אותו כשחבורה של בנים הרביצה לו.
אני הטיפוס של חסן. אין ספק.
היחס שלי לחברות היה תמיד יותר ממה שצריך להיות. בדרך כלל אני נפגעת מזה כי אני מצפה ליותר מהן.
אני תוהה עם החברות הכי טובות שלי יעשו הכל בשבילי כמו שאני הייתי עושה בשבילן.
אני הולכת לנסות להירדם.
לילה טוב,
-מיכל-
נ.ב
עדיין לא קיבלתי את הציונים שלי =[
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
