אתמול היה אחד הימים המבלבלים ואפילו המפחידים שהיו לי.
בעיקרון היום הזה התחיל כרגיל.
שיעור הסטוריה, אנגלית, תנ"ך, ספורט...
אבל בשעה החמישית שהייתה אמורה להיות שעה תנ"ך המחנכת שלי (שהיא המורה לתנ"ך) החליטה (ע"פ בקשתנו) לעשות שיעור חינוך כי מזמן לא היה לנו (או פשוט בגלל שלא היה לנו כוח לתנ"ך).
התחלנו לדבר על הפרופסור שנרצח בווירג'יניה ועל העובדה שהוא מרעננה.
אחרי זה היא אמרה שיש משהו שהיא קשור גם אליה וגם אלינו ושהיא כבר מסתירה ממנו 3 חודשים.
בהתחלה לפני שהיא אמרה על השלושה חודשים הייתי בטוחה שהיא רוצה לדבר איתנו על אבא של ילדה מהכיתה שלנו לשנפטר לפני כשבועיים.
אבל כשהיא אמרה על השלושה חודשים זה לא הסתדר ואז היא הפילה עלינו פצצה שממש לא ציפינו לה.
מיה אמרה שהיא לא תיהיה המחנכת שלנו שנה הבאה.
היינו בשוק. זה לא הסתדר לנו כי באמת לא חשבנו על זה לרגע.
כשאנחנו הגענו לכיתה י' מיה הגיעה איתנו כדי לחנך את הכיתה שפתחו ברגע האחרון.
מסתבר שאחרי שמורה שנתיים בבית ספר מסויים המנהל צריך להחליט אם הוא רוצה לתת לה קביעות ולהשאיר אותה בבית ספר.
נכון, מיה בתור מורה לתנ"ך היא לא מורה כל כך טובה, אבל בתור מחנכת היא הבן אדם הכי טוב בעולם לתפקיד הזה. היא כמו אמא שנייה שלנו ובאמת שהיא עושה בשבילנו המון.
קשה לי להגיד את כל הדברים האלה כי היו הרבה פעמים שהכרזתי שאני שונאת אותה אבל זה היה בשיעורי תנ"ך מתי שהיא בעצם לא בידיוק מחנכת ואני גם אף פעם לא שנאתי אותה עד כדי כך כדי שהיא תלך מבית ספר.
מיה סיפרה לנו שהציעו לה להיות מורה בבית ספר חדש שפותחים בהוד השרון ושזה תפקיד מאד מפתה אבל היא החליטה שהיא רוצה לסיים איתנו את כיתה יב' אם יתנו לה.
זה כל כך יפה מצידה כי דוגרי, אם היא תישאר עוד שנה יתנו לה קביעות ואז היא תישאר שם וכמו שזה נראה לא ממש אוהבים אותה שם. אנחנו נלך אבל היא תישאר שם לעוד הרבה זמן.
היא ישבה מולנו, סיפרה לנו את הסיפור ואמרה שהיא לא רוצה להסתיר ממנו כלום ופשוט בכתה. ממש היה לה קשה לדבר והיא בכתה. וזה לא היה בכי מזויף והיא לא שיקרה לנו לרגע. ראו את זה.
בשעה שאחרי זה היה לנו שיעור הסטוריה עם אמנון, שהוא גם סגן המנהל.
ניסינו לדבר איתנו אבל הוא פשוט ישב מולנו, הקשיב לנו, אבל הוא היה ממש קר כזה, לא הגיב.
אני לא יודעת מה קרה לו אבל זה ממש לא היה מתאים לו.
אף אחד לא ציפה ממנו לזה.
הוא אמר משפט בסגנון
: "תלמידים יצאו מהכיתה שלכם, אל תשכחו את זה"
הרבה תלמידים הבינו את המשפט כאילו הוא אומר את הסיבה ללמה מפטרים את מיה.
אני לא חושבת שהוא התכוון לזה ככה. אני חושבת שהוא התכוון לזה מאיך שרואים את זה מבחוץ. אבל אולי אני סתם תמימה.
אחרי בית ספר אחת הבנות בכיתה דיברה עם מיה וסיפרה לה את מה שקרה בשיעור של אמנון ועל המשפט שהוא אמר. מיה צלצלה אל אמנון ושאלה אותו למה הוא אומר מול התלמידים דבר כזה. אמנון טען שהוא לא התכוון לזה ככה ושלא הבנו אותו נכון ושביום ראשון הוא יבוא לכיתה וידבר איתנו והיא גם תיהיה שם.
זה הולך להיות שיעור ממש ממש ממש מוזר. אני לא יודעת איך זה יהיה.
מה שנראה לי הולך לקרות זה שהשיעורים של אמנון ממש ממש לא הולכים להיות אותו דבר. נראה לי הוא יכעס עלינו או משהו כזה.
אחרי בית ספר הלכתי עם חברות לפארק לחגוג לחברה יומולדת.
מיה צלצלה לאחת הבנות ודיברה איתה כשמיה ברמקול.
מיה סיפרה שיש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים ושהיא לא יכולה להגיד לנו כי זה ממש ישנה את מה שאנחנו חושבים על הבית ספר הזה. היא אמרה שאמנון נחש ושהיא כבר לא מצפה ממנו ליותר מידי.
אני הייתי בשוק. זה ממש הפחיד אותי שהיא אמרה את זה. שיש משהו שקורה, ואנחנו לא יודעים עליו ש*ממש ישנה את מה שאנחנו חושבים*.
כשאמנון דיבר איתנו הוא אמר גם שהוא מבין שאנחנו בני נוער ויש בנו את הצורך למחות (או משהו כזה).
זה ממש פגע בנו, בכולנו.
היה במשפט מן זלזול. לא יכולה להסביר.
בקיצור, זה ממש מבאס!
אנחנו בכיתה הולכים לכתוב מכתב כדי להשאיר את מיה מחנכת שלנו עוד שנה.
זה כל כך אבסורדי שמיה מרכזת את המסע לפולין אבל לא תטוס איתנו לפולין ביב'!
פשוט ניצול!
כל הילדים שלחו למיה הודעות וצלצלו אליה להרגיע אותה והיא שלחה לכולנו
SMS:
"תודה עבור התמיכה. במקום שאני אתמוך בכם אתם תומכים בי. דבר שמעצים עוד יותר את אהבתי אליכם. אני גאה בכם. שבת שלום, מיה."
יהיה בסדר נכון?
-מיכל-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
