אז ככה.
ביום הראשון יצאנו ב-6 בבוקר ונפגשנו עם שאר מנהלי האיזורים באיזה תחנה של פז על הדרך.
אחרי זה עצרנו במצפה רמון במרכז המבקרים- היה "ממש מעניין"... יודעים מה? זה יכל להיות מעניין... אם זה היה טיול שנתי או משהו בסגנון. במקרה הזה זה פשוט לא היה במקום.
משם נסענו לאיזה מאהל בדואי שם אכלנו ארוחת בוקר ממש טעימה והכנתי פיתות עם כל הילדים הקטנים חחח אני ממש אוהבת להכין פיתות כאלה אצל הבדואים.
משם נסענו למלון הנסיכה.
בגלל שזה טיול מהעבודה ויש שם בערך 300 אנשים קישטו את כל המלון לכבודנו בשלטים של פז וכל מיני.
ביום הראשון לא עשינו יותר מידי.
אחרי הארוחת ערב הייתה במלון הופעה של פבלו רוזנברג. נשארתי שם 2 שירים ואז הלכתי לחדר אבל לא הצלחתי לפתוח את הדלת. ירדתי לקבלה, שם היו בן ובת ושניהם נראו די צעירים. כשאמרתי להם את השם משפחה אז הבן אומר: "אז מה? אני צריך להיזהר עכשיו?" אז עניתי לו: "כדאי... זאת המלצה" כולנו צחקנו ועליתי לחדר. הם היו ממש חמודים =]
שכחתי להגיד שלפני ארוחת הערב הוא צלצל אבל לא יכולתי ממש לדבר כי הייתי בלובי והיה די רועש. העיקר הוא קיים את ההבטחה שלו =].
ביום שישי ירדנו לארוחת בוקר ואחריה הייתה פעילות בחוף דקל. לכל עובדי פז היו קייאקים, סירות פדלים, אומגה למים, בננות וכל מיני דברים כאלה.
רק אבא ואני הלכנו. אמא הלכה לקניון במקום.
הדבר הכי טוב שהיה באותו יום הוא שפעם ראשונה מזה בערך שנתיים-שלוש נכנסתי למים בלי גופייה מעל. זה בגלל הבגד ים החדש =] אני אוהבת אותו.
באותו יום נשרפתי בעיקר ברגליים כי פשוט לא יכולתי למרוח אותם בגלל שהיה עליהם חול...
ישר מהחוף הלכתי למלון ושם לקחתי מונית לקניון לאמא שלי. קנינו לי שעון חדש ממש יפה. אחרי 4 שנים עם אותו שעון החלפתי אותו לאחד לא דיגיטלי ואם זה לא מספיק אז גם בלי מספרים או קוים. קיצר, אני צריכה להתרגל.
בערב ההורים הלכו לסרט ואני ירד לקומה 2- וקראתי לי את הספר כי בחדר יותר מידי שקט.
בזמן שקראתי הוא צלצל אבל כבר בתחילת השיחה הפלטפון נכבה כי נגמרה הבטריה.
בהתחלה תיכננתי להישאר לקרוא ולהתקשר יותר מאוחר אבל בסוף עליתי למעלה ודיברנו 40 דקות. ממש נהנתי.
הוא אמר שהוא רוצה להגיד משהו ובידיוק, כמו בסרטים, היה לו טלפון חחח
הוא רצה להגיד שהוא יכול לדבר איתי שעות וזה די מוזר כי בסופו של דבר אנחנו בקושי מכירים... משהו בסגנון הזה.
ממש נהנתי לדבר איתו.
אחרי זה ראיתי "חברים" והלכתי לישון.
היום בבוקר אכלנו ארוחת בוקר וירדנו לבריכה. היינו בבריכה עד הצהריים ואז עלינו לחדר, התארגנו, ירדנו לארוחת צהריים, הלכנו לישון צהריים ונסענו הבייתה.
סך הכל היה כיף אבל היו הרבה רגעים של שיעמום כי באמת לא היו ילדים בגילי =/
כשהגענו לרעננה נסענו לקופי בין כי אמא התגעגעה לאלון והלכה להגיד לו שלום.
כשחזרנו הבייתה אנחנו מנסים לפתוח את הדלת ולא מצליחים כי זה נעול מבפנים ומי פותח לנו את הדלת? איל! חחח מה לעזאזל הוא עשה פה... אתם לא רוצים לדעת למה הוא פה. באמת שלא. חחח
הפתעה נעימה... רק חבל שאני צריכה לישון במיטה הקודמת שלי =/
מחר צו ראשון.
תאחלו לי בהצלחה. מקווה שילך טוב.
-מיכל-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
