אז ככה
יש כמה דברים שאני צריכה לכתוב עליהם:
1. הצו הראשון
2. העבודה החדשה שלי
3. והחלק הכי חשוב- כמה אני אוהבת את קספי הכספיון שלי =]
1. הצו הראשון:
בחמישה ל-7 בבוקר הייתי בביניין לידי חיכיתי לחבר של ההורים שלי ולבת שלו שמשרתת בתל השומר.
הוא הסיע אותנו והאמת היא שאין לי מושג מתי הגענו.
התחנה הראשונה הייתה אימות נתונים שם אדוה (הבת של חבר של ההורים שלי) סידרה לי אחת נחמדה.
החלק של האימות נתונים מן הסתם הלך טוב אבל כשהייתי צריכה לפרש את המשפטים שהיא נתנה לי ולכתוב את המשפטים שהיא הכתיבה לי קצת הסתבכתי וזה די מעצבן כי דוגרי אין סיבה שאני לא אצליח את זה כי נולדתי בארץ וכל זה אבל כנראה שכולם ככה.
שאלתי את סיון (זאת שעשתה לי את האימות) אם אני יכולה לדחות את הפסיכוטכני והיא אמרה לי שלא עושים את זה בדרך כלל.
אחרי זה היא נתנה לי טופס לחתום עליו והסבירה לי על מה אני חותמת. כשהסתכלתי על הטופס ראיתי שיש מקום למלא אם אני יכולה לעשות את הפסיכוטכני היום וראיתי שיש מקום למלא אם אני סובלת היום עם עייפות וכל זה, אז אמרתי לה ושאלתי למה היא לא יכולה לסמן את זה. היא ענתה שהיא אפילו לא מורשת לעשות את זה. אז למה לעזאזל יש את האפשרות הזאת בכלל???
אחרי שיצאתי מהועדה הרפואית פגשתי את דנה =]
התחנה השנייה הייתה למעבדה או משהו כזה.
הייתי צריכה לתת את התוצאות של הבדיקת שתן ואני חושבת שעל החלק הזה אני אוותר חחח
בוא נגיד שהחלק הזה היה ממש מצחיק. סיטואציה שאני לא חושבת שאני אתקל בה שוב בחיים שלי.
התחנה השלישית הייתה הועדה הרפואית שם היה סתם שטויות, אבל לצערי הרופאה לא אמרה לי את הפרופיל שלי אז אני צריכה לחכות שבועיים ולצלצל ללשכה.
כשהגעתי לתחנה הרביעית שהיא הפסיכוטכני פגשתי את עדן מהכיתה שלי. שתינו שמחנו לפגוש מישהו שאנחנו מכירות.
כשהחיילת הגיעה לקחת את התעודת זהות שלי היא שאלה אם אנחנו מרגישים טוב ושאמרתי שלא היא החזירה לי את התעודה זהות והפנתה אותי לחלון. בחלון לא ביקשו ממני את התעודת זהות והחזרתי אותה לתיק. בחלון חיילת אחרת אמרה לי לאכול ולשתות ולחזור עוד רבע שעה ונראה איך אני ארגיש.
אז אכלתי וכשחזרתי היא אמרה שלא עושים את זה בדרך כלל ושאין לי ברירה.
ניסיתי להגיד לה שחבל שאני סתם אעשה את זה גרוע אם זה הולך להשפיע לי על השירות. היא ענתה לי שלא הייתי צריעכה לבוא היום. דוגרי יש משהו במה שהיא אומרת, אבל זה לא שכל מה שיש לי לעשות שם זה רק הפסיכוטכני וחוץ מזה שתמיד אמרו לנו שאם לא נרגיש טוב נוכל לבקש וידחו לנו את הפסיכוטכני. זה די מעצבן.
אחרי כמה זמן שחיכיתי שיקראו לי לפסיכוטכני פנה אלי אחד החיילים ואמר שאני פה כבר הרבה זמן, אז שאלתי אותו אם יש סיכוי ששכחו אותי. הוא שאל אם אני בטוחה שהבאתי את תעודת הזהות שלי וכמו מפגרת אמרתי שכן, אבל אז פתחתי את התיק והתעודה הייתה שם. כן, אני מפגרת.
אז נכנסתי ועשיתי את המבחן הזה.
זה פאקינג הכאב ראש הכי גדול שהיה לי בחיים לי.
אחרי שמסיימים את המבחן צריך להרים יד ואז אחת החיילות לקחה לי את הדף טיוטה הזה.
כשסיימתי החייל שהכניס אותי פנימה קרא לי כזה ושאל מה זה הדף הזה כי כולו היה מפוצץ במספרים קטנים וכל זה.
אחרי זה אמא באה לקחת את דנה ואותי לארומה ואז הלכנו לעבודה של אמא ומשם באו לקחת את דנה ואמא ואני נסענו לקחת את אלון ונסענו הבייתה.
כשחזרתי הבייתה נכנסתי למקלחת ואחרי זה...
2. העבודה
צלצלו אלי ממסדה ואמרו לי לבוא. אז התלבשתי מהר והלכתי לעבודה שם הם הראו לי מה אני צריכה לעשות בעבודה וכל זה.
סווווווו יש לי עבודה =]=]=]=]=]=]=]
3. קספי
עכשיו אני אצל רונה =] וכיף לנו =]
ואני אוהבת אותה המוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווון המון המון המון
(מספיק טוב לך רונה?)
וזה מה שיש לי להגיד =]
אוהבת את כולם
במצב רוח טוב סוף סוף
מחכה לטלפון!!!
-מיכל (רכוש של צה"ל)-
נ.ב
עכשיו רונה כתבה לי בפרטים בצד והיא שימחה אותי מאד מאד מאד מאד ועכשיו אני אפילו עוד יותר אוהבת אותה (מי היה מאמין שזה אפשרי!)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
