אני מנסה למשוך את הזמן ולישון כמה שיותר מחר כדי לאסוף כוחות ליום הראשון בפולין.
ובינתיים...
אנחנו מדברים.
כל יום כבר שלושה שבועות.
ועוברות לי בראש מיליון אפשרויות לאיך תראה הפגישה הראשונה שלנו שתיהיה כשאני אחזור מפולין.
מעניין איך היא תיהיה.
אתה תכתוב לי מייל לפולין. לפחות ככה אמרת ואין לך אפילו מושג כמה אני אשמח.
אנשים לא מבינים כמה מהר אפשר להיקשר לאנשים. מהר מידי.
אנחנו מדברים כל יום ואף פעם לא נגמרים הנושאים.
אז אתה עוקץ אותי ואני עוקצת אותך בכל אפשרות בערך אבל לשנינו זה לא איכפת כי כיף לנו. לפחות לי.
ואני מוצאת את עצמי ערה בשעות הבוקר המאד מוקדמות של הבוקר כדי שאולי תחזור מבילוי ונוכל לדבר עוד קצת עד שנבין שאנחנו באמת עוד שנייה נרדמים על המקלדת.
היום הולך להיות יום לחוץ.
אלף בדיקות שלא שכחתי כלום לנסיעה.
בינתיים שיהיה לכולם יום טוב,
-מיכל-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
