זה פשוט לא נקלט.
נכון, זאת רק בגרות בהבעה שאי אפשר להתכונן אליה, אבל זאת עדיין בגרות.
בשנה שעברה בימים לפני הבגרות הייתי משתגעת ועכשיו זה כאילו כלום וזה מוזר לי. אבל מוזר טוב.
משום מה יש לי הרגשה שאני לא אמצא נושא לכתוב עליו או שגם אם אני אמצא אחד פשוט לא יעלה לי שום דבר למוח.
הלוואי הלוואי הלוואי שההרגשה שלי לא תתממש.
ביום חמישי יש לי מועד ב' (יש סיכוי שהוא נדחה) ולמדתי היום אצל לירון.
ממש כיף לי =] זה מצחיק שאנחנו נהנות אפילו בזמן שאנחנו לומדות מתמטיקה.
סיפרתי לה היום על הקרובים מקנדה ונורא נהנתי שהיא הקשיבה לי למרות שאני בטוחה שגם לה וגם לרונה ולדני נמאס לשמוע על קנדה.
בטוחה שלי היה נמאס אם אחת מהן הייתה מדברת על זה בלי הפסקה ואני הייתי יודעת שבקיץ אני נשארת בארץ.
ואני אנסה להפסיק לדבר על זה. מבטיחה.
אבל כל כך קשה לי כי באמת אף אחד לא מבין כמה אני מתרגשת לקראת זה.
זואי (אחת מהמשפחה בקנדה שאצלם אני אתארח) כל הזמן הייתה שואלת אותי מה אני אגיע לקנדה ועכשיו כשיש תאריך (כנראה סופי) אז היא לא מפסיקה להגיד לי כמה היא מתרגשת שאני אבוא. היא כל כך חמודה!
אוףףף מה הסיכויים שחצי שנה הזאת תעבור לי מהר?!
אני מלאה במחשבות... מה אני אעשה שם? איך הם יתנהגו? איך אני אתנהג? אני אצליח לדבר אנגלית? האנגלית תשתפר?
ובקיצור... אני פשוט לא יודעת מה יהיה שם ואני כל כך סקרנית!
קצת עצוב לי כי לירון תחגוג יום הולדת לבד (אני אהיה בקנדה ורונה כבר תתגייס), אבל אני כבר חשבתי על לשלוח לה ברכה ומתנה מקנדה ומקווה שבכל זאת יהיה לה יום הולדת מדהים.
ובינתיים... שיהיה לכולם שבוע טוב (ומקווה שגם הוא יעבור מהר כי...)
-מיכל-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
