פתאום נזכרתי בזה שתמיד כשהיינו קטנים היינו מחכים לפסח.
וכשפסח היה מגיע היינו שמחים כי יש חופש ארוך וזה סימן שהסוף מתקרב.
ועכשיו...
בגלל השביתה החופש קצר...
ואני מעדיפה להישאר במצב הזה מאשר ללכת לקראת הסוף.
אחרי פסח יתחילו המתכונות והבגרויות ואין לאף אחד שיקרא את הפוסט מושג כמה אני מפחדת מזה.
וברגעים שאני כותבת את המילים האלה אני שואלת את עצמי למה לפחד בעצם?
זה כולה מבחן ועוד מבחן אחרון! אני אמורה לשמוח.
אבל אז אני עונה לעצמי... ולא, זה לא סתם מבחן. זה המבחן שיקבעו את התעודת בגרות שלי ומה לעשות... זה חשוב לי!
ולקראת הסוף אני צריכה לאסוף את כל הכוחות שנשארו לי ולהוציא ציונים טובים, אבל אני לא יכולה יותר.
אין ספק, אני אעשה מה שאני אוכל... יהיו ציונים טובים? מעולה! לא יהיו... נתגבר...
העיקר לסיים!
סדר פסח עבר.
היינו רק המשפחה המצומצמת. והשנה אפילו יותר מצומצמת מבדרך כלל כי אלון בדרום אמריקה... מטייל לו במקומות הכי מושלמים בעולם.
איל השתכר קצת וממש הצחיק אותי.
בקיצור, היה סדר ממש מצחיק.
מי יודע אם שנה הבאה אני אהיה בסדר... אולי אני אצטרך להישאר בבסיס או משהו... הזוי!
אתמול הייתי אצל לירון וראינו את הסרט "מכושפת" עם האחים שלה ואמא שלה והיה ממש ממש נחמד.
סיימנו לראות את הסרט ב-1 ונשארתי שם ודיברנו עד 4 בבוקר.
אני באמת שמחה שיש לי חברה כמוהה.
אבל היום היא קצת איכזבה אותי בקשר למשהו.
זה ממש לא משהו רציני אבל... לא יודעת.
כל היום לא עשיתי כלום... פשוט כלום.
ועכשיו זה הרגע שכבר נמאס לא לעשות כלום.
אבל גם לא בא לי לצאת היום.
נראה לי אני אשאר בבית ואקרא או משהו.
בכל מקרה, שיהיה לכולם חג שמח,
-מיכל-
(עוד 3 חודשים ו-3 ימים =])