20.11 - 1:00 בלילה
אמא מסיעה אותי לבית ספר, ואני ממש ממש בלי מצב רוח. הכל נורא לחוץ. 6 ימים מחוץ לבית! שכחתי לקחת משהו חשוב? יהיה בכלל כיף? אני לא יכולה לחזור בבית באמצע...
את התיק הגדול שלי בכלל לא הצלחתי לסחוב אז הייתי צריכה לגרור אותו. היו לי עוד שני תיקים קטנים ואני הולכת שם כמו ילדה מפגרת. הייתי כל כך מעוצבנת... יותר מידי תיקים, יותר מידי אנשים שאני לא אוהבת, יותר מידי חרא ולקינוח גם רותם באוטובוס שלי!
יכול להיות יותר גרוע?
בשעה 5:00 ומשהו הגענו למצפה רמון. ראינו משם את הזריחה ועשינו מן טקס פתיחת המסע.
הזריחה הייתה ממש יפה והטקס פחות אבל שיהיה... ראינו את אריאלה, המדריכה שלנו, והמצב רוח טיפה השתפר. אני תמיד אוהבת לראות את כל השכבה שלנו ביחד.
הזריחה מעל מצפה רמון 
ב-7:00 בערך סיימנו את הטקס והלכנו למסלול הליכה הראשון שלנו: עלייה וירידה על הר ארדון!
המסלול היה ק-ש-ה. במבט אחורה לא כל כך, אבל עדיין.
לא רואים מה שכתבתי אבל כתוב שם שזה ההר שעליו עלינו.
הכל מלמעלה
העלייה הייתה קשה ודני ואני היינו צריכות לשיר את "לשלמה הגמל יש 100 דבשות..." כדי לא להעסיק את עצמנו בעלייה.
אם חשבנו שהעלייה הייתה קשה אז הירידה עוד יותר. היא הייתה ממש תלולה!
הלכתי כל הזמן לפני שרון ועזרתי לה... אז אם הירידה קשה למישהו אחד כאן עשיתי ירידה בעצם לשני אנשים... אבל ההרגשה שאני בערך נחוצה למישהו הייתה טובה.
בסוף המסלול נכנסה לי אבן לנעל והתיישבה לה ליד הזרת שלי. לא היה לי זמן להוציא את האבן ונשארתי איתה עד סוף המסלול... האבן ממש ממש "אכלה" לי את הזרת, כלומר, שפשפה את העור. הכאב הזה ליווה אותי גם ביומיים הבאים במסלולים.
המחנכת שלנו, מיה, הגיעה לטיול רק ביום השלישי ובינתיים המורה שליווה אותנו היה מורה לג"ג שקוראים לו אלון. בגלל השינוי בסמכות וכל השטויות האלה ממש השתגענו ות'אמת ששנאנו אותו.
המשכנו ללכת ואז גילינו ששתי בנות נאבדו. המדריכה הלכה לחפש אותנו ואנחנו נשארנו במקום כלשהו עם אלון.
תנסו לחשוב על זה... מדבר, שעת אחרי הצהריים, קר, אחרי 7-8 שעות הליכה אין כבר חשק, בקיצור הרגשנו חרא.
באיזשהו שלב ערן, מי שאחראי על כל המדריכים ליווה אותנו ליציאה שעד אז גם נאבדו עוד 6 תלמידים =]
כמעט בסוף המסלול עברה מכונית ואחד מהילדים בכיתה שלי החליט לקפוץ עליה וכמובן שהוא נגרר וקיבל כמה מכות.
שואלים אותי? הגיע לו!! מי קופץ על מכונית שנוסעת!?!?
אחרי המסלול הלכנו למקום הלינה שלנו.
מקום בלי הרבה דברים. היו שם מלא אוהלים וברזי מים.
המצב רוח שלי ביומיים הראשונים בלילות היה ממש לא טוב. כל לילה הייתי בדיכאון ובכיתי. אין לי מושג למה. כל המצב הזה.
לא נשארתי לארוחת ערב והלכתי לישון...
21.11.06
בבוקר העירו אותנו כמובן ב-5 בבוקר ודני ואני התחלנו להתארגן.
אם לא הבנתם אז לא היו שירותים או מקלחות... השתנו בשטח.
אנחנו לא רגילים לזה! ממש לא... הולכים והולכים ושואלים את עצמנו: כאן רואים אותנו?
ככה זה אצל הבנות... הבנים יכולים פשוט להסתובב גרררר
אחרי התארגנות וארוחת בוקר התחלנו להתכונן ליציאה למסלול הליכה.
אחרי המסלול של היום שעבר ממש כאב לי הגב והזרת וממש התחננתי לא ללכת. אבל לא נתנו לי!!! זונות...
המסלול הזה היה אמנם פחות קשה מהיום שלפני אבל מיותר באותה מידה. מה טוב בלעלות על הרים ולרדת?
מה שכן היה טוב במסלול הזה הוא שהתחלנו לאהוב את אלון.
הוא ממש הצחיק אותנו. הוא סיפר על כל מיני מורות שהיו לו ועוד שטויות. קיצר היה נחמד.
אחרי המסלול הזה הלכנו לפארק חבלים.
בפארק היה ממש נחמד. אכלנו שם ארוחת צהריים שהייתה לחם עם שוקולד =/ ואז התחלנו לעשות כל מיני משימות.
היו שם גם 3 כלבים: אמא ושני גורים שהיו ממש ממש ממש חמודים =]
והיו שם גם שירותים שביום שהיה קודם למדנו מאוד להעריך =]
רוב הכיתה לא שיתפה פעולה כל הזמן אבל היו פעמים שכן וביום הזה הבנתי ואני חושבת שגם אחרים הבינו שאנחנו יותר טובים בתור גוש אחד. (חבל שזה לא נמשך כל כך הרבה זמן...)
אחרי הפארק הנהג שלנו, גרגורי, שהיה ממש נחמד הביא אותנו ראשונים למאהל הבדואי! משמע, דני, שרון ואני היינו הראשונות במקלחת!!! פשוט לקחנו מזרונים, שמנו עליהם את הדברים שלנו ורצנו למקלחות.
אני לא יודעת אם כולם מצפים, אבל אני ציפיתי שבנות יהיו מסודרות! הן ממש לא. אחרי שכמה ילדות מתקלחות המקלחות נהייות מגעילות בטירוף!!! לפחות היו מים חמים =]
כשחזרנו לאוהל גילינו שלקחו לנו את המזרונים =/
אחרי המקלחות הלכנו למאהל המרכזי שם אכלנו ארוחת ערב (אורז ובשר טעים P=), הטענו את הפלאפון ושם גם היה מעגל מתופפים.
כמו ביום שלפני גם ביום הזה בערב נכנסתי לדיכאון ובכיתי עוד פעם... אבל לא לכל כך הרבה זמן. אחרי כמה זמן ישבתי עם הבנות מהכיתה שלי והיה ממש ממש מצחיק.
בסביבות 12 הלכנו לישון ובגלל שללירון לא היה מזרון שרון ואני חיברנו מזרונים ולירון ישנה באמצע.
אה, וסיימתי באותו יום לקרוא את הספר "עוד יום אחד"
22.11
הקטעים המעצבנים בטיול היה שמעירים אותנו. זה כל כך מעצבן. נכנסים וצועקים "בוקר טוב" איזה מיליון פעמים. נשבעת לכם שאני כבר לא יכולה לשמור את הצירוף הזה!!!
הארוחת בוקר הייתה ממש טעימה. הכינו לנו חביתות במקום ואכלתי חביתה עם לחם וגבינה לבנה ולא לשכוח ששתיתי שוקו שהבאתי מהבית =] קיצר היה ממש ממש נחמד.
הסתבר שבלילה היו בנים שעשו בעיות, זרקו נפצים ועוד כל מיני שטויות, אז בבוקר אשל (הרכז שלנו) ריכז את כולנו שבאוהל המרכזי ואמר שהוא לא יוציא אותנו עד שאלה שעשו את הבעיות יודו.
זה לא ממש קרה והוא שיחרר אותנו.
ארזנו עוד פעם את השק שינה ואת כל הדברים ונסענו למסלול. בדרך עצרנו בתחנת דלק שם פגשנו את מיה שסוף סוף הצטרפה לטיול ואת אמנון ועוד כמה מורים שאני לא מכירה.
אמנון לא הלך לכיתה שלנו ואחרי זה דני ואני קראנו לו כל הזמן בוגד עד שהוא סוף סוף התלווה אלינו יום אחרי...
בתחנת דלק גם שלחו 3 ילדים מהכיתה שלי הבייתה שכנראה גם עשו בעיות בלילה.
נסענו לקרית מלאכי שם היינו צריכים לעשות סיור ממש נחמד אבל בגלל העיכוב לא הספקנו הרבה.
אבל היה ממש מוזר שם. אנשים מנמש לא אוהבים את העיר ויש שם הרבה עוני. ממש לא דבר שאנחנו רגילים לראות בצורה כזאת ברורה.
אכלנו שם באיזשהו גן שעשועים אורז עם שניצל =]
אחד הקטעים בטיול הזה היה לשבת במעגלים וככה לעשות כל מיני פעולות.
אז באותו מעגל שהיה שם המדריכה שלנו הציגה בפנינו מישהו שמצטרף לטיול. התפקיד שלו הוא להיות אחראי על איפה נישן, מה נאכל וכל זה.
קוראאים לו *** ובואו נגיד ככה הוא אדידס החדש. מי שצריך להבין מבין =]
אחרי זה הלכנו לעשות קטיף של עגבניות. זאת הפעילות ההתנדבותית שאמרו לנו. בהתחלה זה נורא ביאס אותי כי ציפיתי שנתנדב ונעשה משהו עם ילדים או לא יודעת מה אבל לא עגבניות כי זה בעצם דבר שכשאתה עושה אתה לא בידיוק רואה את ההשפעה של זה.
מה גם אני ממש לא אוהבת לגעת בירקות אז...
בקיצור התחלנו את הקטיף ו*** הצטרף אלינו .
היה ממש מצחיק!
היו עגבניות שהן נראות בצד אחד טובות וכשנוגעים בהן מסתבר שהן מושיות כאלה. כל פעם שנגעתי באחת כזאת אני כזה איו איו איו ו*** ממש צחק על זה. בתור חקלאי כזה לשעבר הוא אמר לי שכדי להתגבר על זה אני צריכה לקחת עגבניה ביחד ולפוצץ אותה. ברור שלא עשיתי את זה!
*** קרא לאחת הבנות נץ ערבות מצוי בצחקו מה שהפך להיות השם השני שלו =]
כל פעם שהוא אמר לי תראי תראי איזה עגבניה מצאתי או משהו בסגנון הייתי לוקחת אותה ולוקחת לו את הקרדיט =]
ואז הוא כל הזמן ניסה למצוא לי עגבניות רקובות ולגרום לי לגעת בהן. לא נפלתי בפח =]
זה היה אחד הקטעים הכי כיפים בטיול =] הבנות ממש הצחיקו אותי ונהנתי מאוד.
אחרי זה הלכנו לישון במאהל בדואי בניצנים. איפה שהרצו לנו על הביוטופ שלנו.
גרגורי עוד פעם הביא אותנו ראשונות אז אחרי ששמנו את הדברים באוהל עוד פעם התקלחנו ראשונות.
אני לא יודעת איך זה אבל האוכל בטיול הזה היה ממש טעים. בלילה אכלנו נקניקיות, צ'יפס ובשר P=
אחרי הארוחה ישבתי עם אפרוח (מאיה), היא שרה לי, אני הקשבתי ובינתיים הסתכלתי על כולם.
ב-9 כל המדריכים עשו לנו מן הצגה כזאת על המקום ועל הקרב שהיה שם.
ל*** היה תפקיד די ראשי שגם קרע אותי מצחוק כי הוא שיחק ערבי ואמר כל מיני דברים מצחיקים.
כשראיתי אותו יום אחרי הוא שאל איך היה ואמר שקיצרו לו את זה ואמרתי לו שראיתי שאמרו לו לקצר וכל זה =]
הלילה שישנו בניצנים היה הלילה הראשון שבו לא התעוררתי בלילה =]
23.11
בבוקר המחנכת של יא'4 הגיעה להעיר אותנו ועוד פעם כעסנו וכל זה. זה היה נורא מצחיק. אחת הבנות צועקת למורה: "יש לי נעל ואני לא מתביישת להשתמש בה" אז המורה צועקת בחזרה: "יש לי שתי נעליים ואני לא משתמשת להשתמש בהן" ואז הילדה צעקה משהו שבעצם אמר שהיא יכולה להפליץ עליה =/=/=/
קמנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר, התארגנו ונסענו לתל עזקה ואז לרכס שיירות. עוד מסלולי הליכה, לא משהו מעניין, באמת שאין לי מה לספר על זה =/
אחרי המסלולים האלה שרוני הלכה הבייתה כי לחבר שלה הייתה באותו יום מסיבת גיוס.
משום מה היה לי ממש עצוב שהיא עזבה כי זה לא שהיא נסעה לחודש או משהו כזה =/
הדבר הטוב שהיה באותו יום הייתה העובדה שנסענו לישון בירושלים באכסניה =]
בחדר איתי היו: דני, אור, קרין ורונה. אין, החדר הכי טוב שיכל להיות לי =]
התארגנו, התקלחנו וירדנו לארוחת ערב =] יאמייייייי
אחרי הארוחת ערב נסענו לאיזה אולם כזה שאליו הגיעו עוד 3 בתי ספר שעושים בידיוק את אותו מסע שלנו. הייתה שם שירה בציבור. אני ממש שונאת את זה אז רוב הזמן הייתי בחוץ. כשהגענו לשם היה נחמד כי היה עידוד ועוד פעם כל השכבה הייתה כזה ביחד =]
החזרה לאכסניה הייתה בהליכה. רונה ואני רצינו לעשות את זה בריצה אם כבר. אבל בדרך שמתי לב שהמשקפיים שלי לא בכיס של המעיל אז חזרנו לשם ולמזלי מצאנו את המשקפים ורצנו עד שהגענו לכיתה שלנו =]
חזרנו לאכסניה והלכנו לישון =]=]=]
24.11
יומולדת לתמרי =]
בפעילות בוקר שלנו יצאתי לרגע וצלצלתי לחמודה שלי =]
העירו אותנו באותו יום ב-6 וחצי! הגענו למצב שהשעה 6 וחצי בבוקר נראית לנו מאוחרת!!!
אחרי הארוחת בוקר נסענו להר הרצל.
היה בהר הרצל נורא מרגש ועצוב. מדהים לראות שיש קברים של ילדים בגיל שלי שנלחמו למדינה הזאת.
הלכנו לקבר של הרצל שם היה לנו טקס כזה.
חזרנו לאכסניה ובערב נסענו לעיר העתיקה שם הסתובבנו ברגל ובסוף הגענו לכותל.
הסיבוב בעיר העתיקה היה לי נורא נחמד ואני כבר לא שונאת את ירושלים! עצרנו שם גם באיזה בית כנסת אחד כדי להדליק נרות שבת ואז היו שם גם כל הבתי ספר של המסע ישראלי ועוד פעם היה עידוד ושירי שבת וכו'...
האוירה בכותל ביום שישי נורא מוזרה כזאת, משהו שלא מרגישים בכל מקום.
כשרונה ואני הגענו הלכנו לשים את הפתקים בכותל. רונה לקחה את זה צעד אחד קדימה וחשבה שאם היא תעשה משהו לא נכון המשאלות שלה לא יתגשמו.
היא רצתה לשים חצאית אבל לא הצליחה =] וברך חזרה מהכותל לרחבה היא הכריחה אותי ללכת אחורה עם הפנים לכותל. מסתבר שזה מה שעושים אבל הרגשתי כ-ל כ-ך מטומטמת!!!
הכרתי שם כמה אנשים מהשכבה שלי והיה נחמד. חזרנו מהכותל ברגל לאכסניה. הליכה של שעה.
כחזרנו הלכנו לארוחת ערב וקבלת שבת ואחרי זה לפעילות שנקראת "עין טובה"
בפעילות הזאת הייתה קופסת ממתקים וכל ילד בתורו היה צריך לתת ממתק למי שהוא רוצה להגיד לו תודה על משהו מסוים בטיול.
אני קיבלתי 3 תודות.
1. ממור ש על שעזרתי לה בירידה מההר
2. מהמדריכה על זה שדני ואני הגענו כל בוקר לפעילויות בוקר בזמן וחיכינו לפעמים אפילו שעה לאנשים
3. מרונה על כמה דברים
אני אמרתי תודה לרונה על זה שהיא תמיד נותנת לי יד (תרתי משמע כי אנחנו תמיד הולכות יד ביד) ומקשיבה לסיפורים הדפוקים שאני מספרת לה =]
בלילה ישבתי עם שיבר במסדרון והוא סיפר לי שהבנים בחדר שלו (שהוא לידנו) עושים כל הזמן רעש וכל זה אז הצעתי לו לבוא לישון בחדר שלנו כי יש מיטה פנויה. הבנות בחדר שלי כבר ישנו והם לא ידעו שהוא שם אז בבוקר הן נורא נבהלו.
אור התעוררה ואז היא כזה: "יאבאלה מי זה?!" =]
מסכן שיבר. היה צריך לראות מקרוב מה זה חדר של בנות.
25.11
היום האחרון. כמה מוזר זה! בהתחלה הטיול לא עבר מהר אבל פתאום עברו ימים שלמים בלי שנשים לב.
ברור שעצוב לעזוב אבל גם ממש כיף כי התגעגעתי מאוד לבית ולאוכל של אמא.
הלכנו בבוקר לגן הוורדים. היה שם בהתחלה בסדר אבל אז הכל התפוצץ לי בפרצוף.
ישבנו שם במעגל ואני שכבתי שם על הבטן. אחרי שעה שאני ככה פתאום מגיע יודן ומחליט שהוא רוצה לשבת שם ומעיף לי את הרגלים וכל זה. עדן שישבה לידי כל הזמן מחצה אותי יותר וכשביקשתי ממנה לזוז איתי שישב לידה דחף אותה עלי.
ממש התעצבנתי ואחרי זה בכיתי בכי שנמשך הרבה יותר משעה.
היום הזה הרס לי הטיול. פשוט נשברתי. אני באמת לא יכולה להיות יותר בכיתה הזאת. נמאס לי מההתנהגות של הילדים בכיתה הזאת ומהעובדה שאני כבר שנה ו בכיתה הזאת ואני לא מרגישה שייכת לה.
למה לאנשים לא איכפת?
כשדני דיברה איתי בדרך חזרה לאכסניה היא אמרה לי שאני צריכה לקחת דברים יותר בפרופורציות דבר שעוד יותר עיצבן אותי כי היא ממש לא מבינה!!! היא לא מבינה את ההרגשה. אין לה את האופי שלי והיא לא אני!
אני יודעת איך מתייחסים ואני יודעת מה ההרגשה אז שלא יעזו להגיד לי דברים כאלה ולנסות לשנות אותי.
כשהגעתי לאכסניה הלכתי למרפסת שהייתה ליד החדר שלי ובכיתי שם די הרבה זמן לבד.
אחרי זה אחד הבנים מהחדר ליד הגיעו לשם אז עליתי לקומה העליונה שם עשינו את הפעילויות הכיתתיות.
קראו לי לרדת לארוחת צהריים אבל לא רציתי לרדת. העדפתי להישאר שם לבד.
באיזשהו שלב ירדתי שוב למרפסת שליד החדר ואז הלכתי להתיישב ליד החדר שלי ולחכות שהבנות יגיעו עם המפתח.
אז מרק ועמרי הגיעו לשם וישבו איתי קצת כשהבנות הגיעו לא היו לי עצבים לספר הכל אז פשוט לקחתי את הדברים והלכתי לחדר של הבנים. היה שם כל כך מצחיק. שיחקנו טאקי =] כמה שנים לא שיחקתי טאקי! מה גם גבריאל שיחק עם המצית ובאיזשהו שלב שרף חלק מהמזרן.
המצב רוח השתפר אבל לא שכחתי כלום.
היינו צריכים ללכת להכין סנדוויצ'ים לצהריים בלובי ודני ואני החלטנו שלא צריך נעליים אז רצנו במסדרון והחלקנו מה שנקרא
"סקי גרביים" היה נורא כיף =]
בערב הייתה פעילות סיכום שלא ממש השתתפתי בה כי כעסתי על הכיתה שלי.
באיזשהו שלב פתחתי ת'פה ואמרתי משהו למדריכה שלי וכולם הסתכלו עלי כאילו מה אמרתי. איזו הרגשה מעצבנת זאת הייתה!
אני שעה לא פותחת את הפה וכשאני פותחת הם מזכירים לי שוב למה אני שונאת כל אחד מהם. את הבנות אני אוהבת את הבנים לא!
טל הסתכל עלי במבט מטומטם כזה אז שאלתי אותו מה הבעיות וגם אלכס הסתכל והתעצבנתי גם עליו ודני העירה לי ואמרה לי לא להיות עצבנית כל הזמן. עוד פעם הערה שלא הייתה במקום. נושא שלא נוגעים בו, שהיא לא תגע בו.
בגלל שלא השתתפתי בפעילות הזאת המדריכה רצתה שאני אגיד לה את זה אחרי זה והיא שאלה אותי מה קרה עם הכיתה. אמרתי לה שאני רוצה לעבור כיתה והיא רצתה שאני אספר לה הכל וזה גרם לי לבכות שוב.
אחרי זה הלכנו לעשות הבדלה שכבתית ואז לארגן את התיקים ולעלות אותם ללובי.
הצטלמנו כמה פעמים בחדר ונפרדנו =/
נסענו להר הצופים ועשינו טקס סיום שפשוט לא נגמר.
כשכולם כבר מתים לחזור הבייתה הם עושים טקס?! איזה גרוע זה!!!
בדרך חזרה הבייתה נרדמתי וכשהגענוט לבית ספר גם אמא וגם אבא באו לקחת אותי P=
חזרתי הבייתה אכלתי אוכל של אמא, התקלחתי, הצלחתי להחזיק מעמד להאוס, ראיתי האוס והלכתי לישון.
The End
לסיכום:
היה מאוד כיף, אין ספק שזאת הייתה חוויה.
למדתי שהחברות שלי הן הכי.
למדתי כמה דברים שאני רוצה לעשות, כמה דברים על עצמי וכמה דברים על הכיתה שלי.
התחילו שם כמה דברים ואני רוצה לראות איך הם יגמרו.
שכבת יא' אני אוהבת אתכם (את חלקכם =] )!!!
-מיכל-
נ.ב
תמונות שלי יבואו בהמשך
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
