זה פשוט יום שלא ישכח לעוד הרבה הרבה זמן.
הבוקר מתחיל דווקא די בסבבה...
בית ספר... שלוש שעות מתמטיקה... קיבלתי מועד ב' 96, אחלה...
שעתיים כימיה- קצת תסכול כרגיל אבל בסופו של דבר עובר די בסדר.
תנ"ך- הנה הגענו לנקודה רגישה... מיה המחנכת שלי שמלמדת אותנו תנ"ך מדברת על דברים שאני ממילא לא מבינה.
אני: מיה אני יכולה לצאת?
מיה: לא.
שיר (ילד מהכיתה שלי) מפריע.
מיה: אולי תצא ולך לשתות משהו.
כן, זה מה שקורה. אני צריכה להפריע כדי לצאת מהכיתה.
אחרי השיעור ניסיתי לשאול את מיה שאלה אבל ברור שהיא לא תקשיב לי. זה כאילו יש לה באוזן "מסנן מיכל". אני קוראת לה, היא מסתכלת, אני מתחילה לדבר, מישהו אחר קורא לה, מיה תדבר עם המישהו האחר. סעמק נמאס לי ממנה!!!
אחרי בית ספר הלכתי עם דני לחנות לקנות נעליים ואחרי זה היא באה אלי. היינו אמורות ללמוד תנ"ך אבל זה לא ממש מה שעשינו. ראינו סרטונים וכל מיני דברים כאלה.
בזמן שדני הייתה פה אח שלי טס חזרה לפריז. זה לא כזה עצוב אבל זה גם לא ממש ממש משמח.
אחרי שדני הלכה, צלצלתי לרונה והיא הציעה לי לבוא אליה ללמוד.
אז הלכתי. דבר שבדיעבד לא הייתי צריכה לעשות.
היינו קצת על המחשב שלה וראיתי שיש לה ממש באלגן על שולחן העבודה. אז הצעתי לה לפתוח תיקייה על שולחן העבודה שהיא תיהיה מוסתרת שלשם היא תכניס את כל הקבצים שעל שולחן העבודה.
היא עשתה את זה.
בדקנו שהכל בתיקייה החדשה והכל היה שם.
הצעתי לה לזרוק הכל לסל מחזור למקרה שמשהו יקרה, אבל היא אמרה שזה סתם יתפוס שם מקום.
אז פשוט עשינו שיפט ודליט...
אחרי זה נכנסנו לתיקייה החדשה, לחצנו על התיקייה "כל התמונות" ולא היה שם כ-ל-ו-ם והיו שם הרבה תמונות. המון תמונות.
אז הרסתי לה את המחשב, מחקתי לה את כל התמונות שהיו שם, תמונות של אירועים, חופשות, טיולים ומה לא! הכל בגללי...
מה לעזאזל איכפת לי אם יש לה באלגן על שולחן העבודה?!?!
למה נגעתי לה במחשב?
מי אמר שמה שעובד על המחשב שלי יעבוד גם אצלה?!
ילדה טיפשה! באמת שאני ילדה טיפשה! ודוגרי, אני מאשימה בזה רק את עצמי כי אם לא הייתי מציעה את זה היא לא הייתה עושה כלום!
רציתי לבכות, באמת שרציתי לבכות... וגם היא התבאסה אבל היא הייתה כל כך חמודה, היא ניסתה להראות לי שהכל בסדר שזה לא כזה נורא. בן אדם אחר לא היה מגיב ככה.
כל הזמן התעסקנו במחשב ורק בסוף התחלנו ללמוד, ודוגרי למדנו טוב, אבל הייתי צריכה ללכת הבייתה.
ועכשיו, אני בבית, כותבת את הפוסט, חשבתי שהיום הזה כבר מאחורי אבל לא... הספקתי כבר לדרוס את אבא שלי הכסא!
למה אני כל כך דפוקה?!
ואם זה לא מספיק יש לי עוד יותר מחצי חומר ללמוד בתנ"ך למועד ב' שיש לי מחר. ומחרתיים יש לי מועד ב' בביולוגיה על חומר שאני לא יודעת בשיט.
הלוואי שמשהו יקרה היום. הלוואי.
-מיכל-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
