לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Purple Maze


It's only a diary. Everyone knows diaries are just... full of crap.

כינוי:  -Mikey-

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     




הוסף מסר

4/2007

דברים מתחילים להסתדר לי וזה ממש נחמד =]


אתמול יצאתי עם הבנות לקניון לשבת קצת בקופי בין.

ובאיזשהו שלב דני אומרת לי שאמא שלה מסכימה שאני אסע איתם לקפריסין.

הסיפור הוא שדני הציעה לי ביום חמישי או שישי אבל הייתי בטוחה שהיא צוחקת אבל מסתבר שלא.

בקיצור, היינו אמורות להפליג ביום שישי הקרוב לקפריסין אבל בסוף זה נדחה ליוני וביום נהיה גם בטורקיה. בקיצור, הייתי במצב רוח כל כך כל כך טוב כשהיא אמרה לי את זה. החיוך לא ירד לי מהפנים.

זה להפליג לשם במשך כמה ימים ולראות את הים! זה יכול להיות כל כך מושלם!!!

 

אני מחכה כבר ליוני!!!

 

בסוף יוני אנחנו נוסעים עם החברה שאבא שלי עובד בה לאילת לסוף שבוע וגם שם זה ממש מגניב כי יש הרבה דברים שמארגנים לנו. כל מיני פעילויות בים =] יוווו החופש מתחיל להיבנות לי וזה ממש נחמד.

יש לי כבר אילת וקפריסין ואבא אומר שאולי הוא יתכנן לי טיסה לטורונטו לבני דודים שלו. וווואווווו =]

 

חוץ מזה... היום כשחזרתי מבית ספר פגשתי אבא של ילד אחד שעשיתי לו בייביסיטר. בקיצור הוא עוצר אותי וזה שואל אותי אם אני יודעת להשתמש בוורד... אז אמרתי לו שכן, שאין כל כך מה לדעת, אז הוא שאל אותי מה קצב ההקלדה שלי אז אמרתי לו שיחסית מהר... קיצר אני אחסוך שטויות... הוא הציע לי להיות בחופש מן מזכירה שלו... =] הוא אמר שאני אקבל 20 שקל לשעה ושאם אני יעמוד ביעדים אני אקבל בונוסים... קיצר ממש נחמד =]

 

הפי הפי הפי

 

יום טוב,

-מיכל-

נכתב על ידי -Mikey- , 29/4/2007 18:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המלחמה התחילה


התחלנו אתמול את המאבק שמטרתו להשאיר את מיה מחנכת שלנו גם שנה הבאה.

 

ביום שני, מיד אחרי הטקס, רונה ואני הלכנו לקבוע פגישה עם המנהל שלנו בשם "נציגי יא"10".

אתמול הייתה הפגישה. בהתחלה רונה ואני אמרנו שנביא 6 ילדים כדי שלא יהיה יותר מידי באלגן.

בסופו של דבר היינו 10 ילדים.

בנים: טל, מתן, שיר ודוד. בנות: דני, שרון, קרין, רונה, עדי ואני.

נכנסו למשרד של יורם אחד אחרי השני. אני חושבת שכבר אז הוא היה בשוק.

הפגישה הייתה אמורה להיות רבע שעה על חשבון ההפסקה. בסוף היא נמשכה 45 שעות.

45 דקות שבהם רק אמרנו לנו כמה אנחנו אוהבים את מיה, כמה היא עושה הרבה בשבילנו, כמה היא חשובה לנו...

מתוך ה-45 דקות האלה אני חושבת שיורם דיבר רק דקה או שתיים. זה היה ממש מעצבן. כי כשאתה אומר דברים משמעותיים כאלה אתה מצפה לתגובה.

 

בכל מקרה ממש הופתעתי מהפגישהה הזאת. יותר נכון מהאנשים.

שיר ממש הפתיע אותי! לא ציפיתי שהוא כל כך רציני בעניין הזה.

אני חשבתי שרונה תפתח את הפגישה הזאת ותגיד מה אנחנו רוצים אבל ברגע שנכנסו שיר הוא זה שפתח את זה ודיבר דוגרי! אמר מה אנחנו רוצים וכל זה.

גם הופתעתי מהאחרים שדיברו ממש יפה וגם כשמישהו דיבר האחרים שתקו (דבר שקשה לנו לעשות בכיתה).

בקיצור יצאתי בהרגשה טובה.

אני ממש גאה בעצמי.

בהתחלה חשבתי לוותר על הנוכחות שלי שם כי חשבתי שיש ילדים שיכולים לעשות יותר ממני, כלומר לדבר יותר לעניין אבל החלטתי שאני רוצה להישאר ואפילו דיברתי!!!

זה נראה לכם בטח מטומטם כשאתם קוראים את זה אבל אני לא בידיוק הבן אדם שמדבר ואומר את מה שהוא חושב.

 

זה היה אתמול.

 

היום לעומת זאת היה יום מגעיל!

משום מה כולם היו עייפים יותר מהרגיל, אבל זה לא העניין.

העניין הוא שנמאס לי!

נמאס לי מכולם.

מהפוזות של כולם, הצומי, המשפטים, היחס... הכל!

 

אני חושבת שאני אחזור להיות כמו בתקופה של שנה שעברה שפשוט ישבתי בצד וקראתי ספרים. התנתקתי. ונהנתי מכל שנייה.

 

חוץ מזה, הייתה אמורה להיות לי פגישה עם היועצת אבל היא הבריזה לי. זה כזה מעצבן. בן אדם כזה אמור להבין כמה חשוב לדייק ולכבד.

 

-מיכל-

נכתב על ידי -Mikey- , 26/4/2007 20:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מבלבל ומפחיד


אתמול היה אחד הימים המבלבלים ואפילו המפחידים שהיו לי.

 

בעיקרון היום הזה התחיל כרגיל.

שיעור הסטוריה, אנגלית, תנ"ך, ספורט...

אבל בשעה החמישית שהייתה אמורה להיות שעה תנ"ך המחנכת שלי (שהיא המורה לתנ"ך) החליטה (ע"פ בקשתנו) לעשות שיעור חינוך כי מזמן לא היה לנו (או פשוט בגלל שלא היה לנו כוח לתנ"ך).

 

התחלנו לדבר על הפרופסור שנרצח בווירג'יניה ועל העובדה שהוא מרעננה.

 

אחרי זה היא אמרה שיש משהו שהיא קשור גם אליה וגם אלינו ושהיא כבר מסתירה ממנו 3 חודשים.

בהתחלה לפני שהיא אמרה על השלושה חודשים הייתי בטוחה שהיא רוצה לדבר איתנו על אבא של ילדה מהכיתה שלנו לשנפטר לפני כשבועיים.

אבל כשהיא אמרה על השלושה חודשים זה לא הסתדר ואז היא הפילה עלינו פצצה שממש לא ציפינו לה.

מיה אמרה שהיא לא תיהיה המחנכת שלנו שנה הבאה.

היינו בשוק. זה לא הסתדר לנו כי באמת לא חשבנו על זה לרגע.

כשאנחנו הגענו לכיתה י' מיה הגיעה איתנו כדי לחנך את הכיתה שפתחו ברגע האחרון.

 

מסתבר שאחרי שמורה שנתיים בבית ספר מסויים המנהל צריך להחליט אם הוא רוצה לתת לה קביעות ולהשאיר אותה בבית ספר.

נכון, מיה בתור מורה לתנ"ך היא לא מורה כל כך טובה, אבל בתור מחנכת היא הבן אדם הכי טוב בעולם לתפקיד הזה. היא כמו אמא שנייה שלנו ובאמת שהיא עושה בשבילנו המון.

קשה לי להגיד את כל הדברים האלה כי היו הרבה פעמים שהכרזתי שאני שונאת אותה אבל זה היה בשיעורי תנ"ך מתי שהיא בעצם לא בידיוק מחנכת ואני גם אף פעם לא שנאתי אותה עד כדי כך כדי שהיא תלך מבית ספר.

 

מיה סיפרה לנו שהציעו לה להיות מורה בבית ספר חדש שפותחים בהוד השרון ושזה תפקיד מאד מפתה אבל היא החליטה שהיא רוצה לסיים איתנו את כיתה יב' אם יתנו לה.

זה כל כך יפה מצידה כי דוגרי, אם היא תישאר עוד שנה יתנו לה קביעות ואז היא תישאר שם וכמו שזה נראה לא ממש אוהבים אותה שם. אנחנו נלך אבל היא תישאר שם לעוד הרבה זמן.

 

היא ישבה מולנו, סיפרה לנו את הסיפור ואמרה שהיא לא רוצה להסתיר ממנו כלום ופשוט בכתה. ממש היה לה קשה לדבר והיא בכתה. וזה לא היה בכי מזויף והיא לא שיקרה לנו לרגע. ראו את זה.

 

בשעה שאחרי זה היה לנו שיעור הסטוריה עם אמנון, שהוא גם סגן המנהל.

ניסינו לדבר איתנו אבל הוא פשוט ישב מולנו, הקשיב לנו, אבל הוא היה ממש קר כזה, לא הגיב.

אני לא יודעת מה קרה לו אבל זה ממש לא היה מתאים לו.

אף אחד לא ציפה ממנו לזה.

 

הוא אמר משפט בסגנון: "תלמידים יצאו מהכיתה שלכם, אל תשכחו את זה"

הרבה תלמידים הבינו את המשפט כאילו הוא אומר את הסיבה ללמה מפטרים את מיה.

אני לא חושבת שהוא התכוון לזה ככה. אני חושבת שהוא התכוון לזה מאיך שרואים את זה מבחוץ. אבל אולי אני סתם תמימה.

 

אחרי בית ספר אחת הבנות בכיתה דיברה עם מיה וסיפרה לה את מה שקרה בשיעור של אמנון ועל המשפט שהוא אמר. מיה צלצלה אל אמנון ושאלה אותו למה הוא אומר מול התלמידים דבר כזה. אמנון טען שהוא לא התכוון לזה ככה ושלא הבנו אותו נכון ושביום ראשון הוא יבוא לכיתה וידבר איתנו והיא גם תיהיה שם.

זה הולך להיות שיעור ממש ממש ממש מוזר. אני לא יודעת איך זה יהיה.

מה שנראה לי הולך לקרות זה שהשיעורים של אמנון ממש ממש לא הולכים להיות אותו דבר. נראה לי הוא יכעס עלינו או משהו כזה.

 

אחרי בית ספר הלכתי עם חברות לפארק לחגוג לחברה יומולדת.

מיה צלצלה לאחת הבנות ודיברה איתה כשמיה ברמקול.

מיה סיפרה שיש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים ושהיא לא יכולה להגיד לנו כי זה ממש ישנה את מה שאנחנו חושבים על הבית ספר הזה. היא אמרה שאמנון נחש ושהיא כבר לא מצפה ממנו ליותר מידי.

אני הייתי בשוק. זה ממש הפחיד אותי שהיא אמרה את זה. שיש משהו שקורה, ואנחנו לא יודעים עליו ש*ממש ישנה את מה שאנחנו חושבים*.

 

כשאמנון דיבר איתנו הוא אמר גם שהוא מבין שאנחנו בני נוער ויש בנו את הצורך למחות (או משהו כזה).

זה ממש פגע בנו, בכולנו.

היה במשפט מן זלזול. לא יכולה להסביר.

 

בקיצור, זה ממש מבאס!

אנחנו בכיתה הולכים לכתוב מכתב כדי להשאיר את מיה מחנכת שלנו עוד שנה.

זה כל כך אבסורדי שמיה מרכזת את המסע לפולין אבל לא תטוס איתנו לפולין ביב'!

פשוט ניצול!

 

כל הילדים שלחו למיה הודעות וצלצלו אליה להרגיע אותה והיא שלחה לכולנו SMS:

"תודה עבור התמיכה. במקום שאני אתמוך בכם אתם תומכים בי. דבר שמעצים עוד יותר את אהבתי אליכם. אני גאה בכם. שבת שלום, מיה."

 

יהיה בסדר נכון?

 

-מיכל-

נכתב על ידי -Mikey- , 21/4/2007 11:00  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של «:::Lu:::» ב-24/4/2007 12:11
 



לדף הבא
דפים:  

6,771

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Mikey- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Mikey- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)