לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Purple Maze


It's only a diary. Everyone knows diaries are just... full of crap.

כינוי:  -Mikey-

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2007    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930




הוסף מסר

6/2007

אז ככה כל החופש יהיה?



זה לא שאני מתלוננת. ממש לא.

 

סך הכל יש לי עבודה ואני מספיקה לעשות את רוב הדברים שאני רוצה.

 

התחלתי לעבוד ב-26.6 בחנות ספרים שאח שלי עבד פעם.

יש שם שני בוסים: בן ובת.

הבן נחמד, אבל אישתו (הבוסית) ממש ממש מעצבנת. היא קרה כזאת... משהו מוזר.

בנוסף להם יש שם עוד עובדת מבוגרת שעובדת שם הרבה זמן כבר. היא נחמדה.

ביום הראשון שעבדתי שם היא לא הייתה, אבל אתמול כן. היא באה ושואלת אותי מה קורה אז אמרתי לה שבסדר כזה.

ואז כשהם הלכו אז היא אומרת לי: "עכשיו הם הלכו את יכולה להגיד באמת מה קורה".

היא הסבירה לי שכהבוסית שם תמיד חייבים להראות עסוקים, גם כשאין מה לעשות.

דוגרי כבר שמתי לב לזה אבל זה חמוד מצידה להגיד לי.

כשהבוסית נכנסה היא כזה: "תיראי עסוקה תיראי עסוקה" כאילו אמא נכנסת בזמן שאתה עושה משהו שאסור =]

הבוסית המפגרת אומרת לידי לבעלה או לעובדת השנייה: "תתנו למיכל לעבוד חבל שנשלם לה סתם" או משהו בסגנון... ואני חושבת לעצמי: אני פאקינג לידך!!!

 

בכל מקרה, הבעיה בעבודה היא שאין הרבה עובדים אז אני לא ממש יכולה ללכת נגיד לכמה ימים לדודים שלי או משהו כזה.

אני אנסה לסדר לי בכל זאת זמן לטיולים וכאלה.

 


 

אתמול בערב הייתי במופע סיום שנה של הסטודיו לריקוד של בת דודה שלי ושל כמה חברות. היה יפה, אבל ממש ארוך.

כמה אני מתחרטת על שלא למדתי משהו כזה כשהייתי יותר קטנה. לאו דווקא ריקוד... משהו שצריך להתחיל כשקטנים...

עכשיו, אם אני ארצה ללמוד משהו מסוים רוב הסיכויים שאני גדולה מידי =/

אחרי זה הלכתי עם דודה שלי ובנות דודות שלי לארומה והיה נחמד =]

 


 

היום בערב יש מסיבת סיום ופרידה מהמחנכת שלנו =/

איזה עצוב זה... זה כל כך מבאס ודפוק!

נראה מה יהיה שם...

אני צריכה להכין לשם כדורי שוקולד P=

מוכנה להתערב שהיא נתנה לי להכין כדורי שוקולד בכוונה =]

 

יום טוב,

-מיכל-

נכתב על ידי -Mikey- , 28/6/2007 09:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עדכון מקספי שלי


אז ככה

יש כמה דברים שאני צריכה לכתוב עליהם:

1. הצו הראשון

2. העבודה החדשה שלי

3. והחלק הכי חשוב- כמה אני אוהבת את קספי הכספיון שלי =]

 

1. הצו הראשון:

 

בחמישה ל-7 בבוקר הייתי בביניין לידי חיכיתי לחבר של ההורים שלי ולבת שלו שמשרתת בתל השומר.

הוא הסיע אותנו והאמת היא שאין לי מושג מתי הגענו.

התחנה הראשונה הייתה אימות נתונים שם אדוה (הבת של חבר של ההורים שלי) סידרה לי אחת נחמדה.

החלק של האימות נתונים מן הסתם הלך טוב אבל כשהייתי צריכה לפרש את המשפטים שהיא נתנה לי ולכתוב את המשפטים שהיא הכתיבה לי קצת הסתבכתי וזה די מעצבן כי דוגרי אין סיבה שאני לא אצליח את זה כי נולדתי בארץ וכל זה אבל כנראה שכולם ככה.

שאלתי את סיון (זאת שעשתה לי את האימות) אם אני יכולה לדחות את הפסיכוטכני והיא אמרה לי שלא עושים את זה בדרך כלל.

אחרי זה היא נתנה לי טופס לחתום עליו והסבירה לי על מה אני חותמת. כשהסתכלתי על הטופס ראיתי שיש מקום למלא אם אני יכולה לעשות את הפסיכוטכני היום וראיתי שיש מקום למלא אם אני סובלת היום עם עייפות וכל זה, אז אמרתי לה ושאלתי למה היא לא יכולה לסמן את זה. היא ענתה שהיא אפילו לא מורשת לעשות את זה. אז למה לעזאזל יש את האפשרות הזאת בכלל???

 

אחרי שיצאתי מהועדה הרפואית פגשתי את דנה =]

 

התחנה השנייה הייתה למעבדה או משהו כזה.

הייתי צריכה לתת את התוצאות של הבדיקת שתן ואני חושבת שעל החלק הזה אני אוותר חחח

בוא נגיד שהחלק הזה היה ממש מצחיק. סיטואציה שאני לא חושבת שאני אתקל בה שוב בחיים שלי.

 

התחנה השלישית הייתה הועדה הרפואית שם היה סתם שטויות, אבל לצערי הרופאה לא אמרה לי את הפרופיל שלי אז אני צריכה לחכות שבועיים ולצלצל ללשכה.

 

כשהגעתי לתחנה הרביעית שהיא הפסיכוטכני פגשתי את עדן מהכיתה שלי. שתינו שמחנו לפגוש מישהו שאנחנו מכירות.

כשהחיילת הגיעה לקחת את התעודת זהות שלי היא שאלה אם אנחנו מרגישים טוב ושאמרתי שלא היא החזירה לי את התעודה זהות והפנתה אותי לחלון. בחלון לא ביקשו ממני את התעודת זהות והחזרתי אותה לתיק. בחלון חיילת אחרת אמרה לי לאכול ולשתות ולחזור עוד רבע שעה ונראה איך אני ארגיש.

אז אכלתי וכשחזרתי היא אמרה שלא עושים את זה בדרך כלל ושאין לי ברירה.

ניסיתי להגיד לה שחבל שאני סתם אעשה את זה גרוע אם זה הולך להשפיע לי על השירות. היא ענתה לי שלא הייתי צריעכה לבוא היום. דוגרי יש משהו במה שהיא אומרת, אבל זה לא שכל מה שיש לי לעשות שם זה רק הפסיכוטכני וחוץ מזה שתמיד אמרו לנו שאם לא נרגיש טוב נוכל לבקש וידחו לנו את הפסיכוטכני. זה די מעצבן.

 

אחרי כמה זמן שחיכיתי שיקראו לי לפסיכוטכני פנה אלי אחד החיילים ואמר שאני פה כבר הרבה זמן, אז שאלתי אותו אם יש סיכוי ששכחו אותי. הוא שאל אם אני בטוחה שהבאתי את תעודת הזהות שלי וכמו מפגרת אמרתי שכן, אבל אז פתחתי את התיק והתעודה הייתה שם. כן, אני מפגרת.

אז נכנסתי ועשיתי את המבחן הזה.

זה פאקינג הכאב ראש הכי גדול שהיה לי בחיים לי.

אחרי שמסיימים את המבחן צריך להרים יד ואז אחת החיילות לקחה לי את הדף טיוטה הזה.

כשסיימתי החייל שהכניס אותי פנימה קרא לי כזה ושאל מה זה הדף הזה כי כולו היה מפוצץ במספרים קטנים וכל זה.

 

אחרי זה אמא באה לקחת את דנה ואותי לארומה ואז הלכנו לעבודה של אמא ומשם באו לקחת את דנה ואמא ואני נסענו לקחת את אלון ונסענו הבייתה.

 

כשחזרתי הבייתה נכנסתי למקלחת ואחרי זה...

 

2. העבודה

צלצלו אלי ממסדה ואמרו לי לבוא. אז התלבשתי מהר והלכתי לעבודה שם הם הראו לי מה אני צריכה לעשות בעבודה וכל זה.

סווווווו יש לי עבודה =]=]=]=]=]=]=]

 

3. קספי

עכשיו אני אצל רונה =] וכיף לנו =]

ואני אוהבת אותה המוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווון המון המון המון

(מספיק טוב לך רונה?)

וזה מה שיש לי להגיד =]

 

אוהבת את כולם

במצב רוח טוב סוף סוף

מחכה לטלפון!!!

 

-מיכל (רכוש של צה"ל)-

 

נ.ב

עכשיו רונה כתבה לי בפרטים בצד והיא שימחה אותי מאד מאד מאד מאד ועכשיו אני אפילו עוד יותר אוהבת אותה (מי היה מאמין שזה אפשרי!)

נכתב על ידי -Mikey- , 24/6/2007 18:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חזרתי מאילת


אז ככה.

ביום הראשון יצאנו ב-6 בבוקר ונפגשנו עם שאר מנהלי האיזורים באיזה תחנה של פז על הדרך.

אחרי זה עצרנו במצפה רמון במרכז המבקרים- היה "ממש מעניין"... יודעים מה? זה יכל להיות מעניין... אם זה היה טיול שנתי או משהו בסגנון. במקרה הזה זה פשוט לא היה במקום.

משם נסענו לאיזה מאהל בדואי שם אכלנו ארוחת בוקר ממש טעימה והכנתי פיתות עם כל הילדים הקטנים חחח אני ממש אוהבת להכין פיתות כאלה אצל הבדואים.

 

משם נסענו למלון הנסיכה.

בגלל שזה טיול מהעבודה ויש שם בערך 300 אנשים קישטו את כל המלון לכבודנו בשלטים של פז וכל מיני.

ביום הראשון לא עשינו יותר מידי.

אחרי הארוחת ערב הייתה במלון הופעה של פבלו רוזנברג. נשארתי שם 2 שירים ואז הלכתי לחדר אבל לא הצלחתי לפתוח את הדלת. ירדתי לקבלה, שם היו בן ובת ושניהם נראו די צעירים. כשאמרתי להם את השם משפחה אז הבן אומר: "אז מה? אני צריך להיזהר עכשיו?" אז עניתי לו: "כדאי... זאת המלצה" כולנו צחקנו ועליתי לחדר. הם היו ממש חמודים =]

שכחתי להגיד שלפני ארוחת הערב הוא צלצל אבל לא יכולתי ממש לדבר כי הייתי בלובי והיה די רועש. העיקר הוא קיים את ההבטחה שלו =].

 

ביום שישי ירדנו לארוחת בוקר ואחריה הייתה פעילות בחוף דקל. לכל עובדי פז היו קייאקים, סירות פדלים, אומגה למים, בננות וכל מיני דברים כאלה.

רק אבא ואני הלכנו. אמא הלכה לקניון במקום.

הדבר הכי טוב שהיה באותו יום הוא שפעם ראשונה מזה בערך שנתיים-שלוש נכנסתי למים בלי גופייה מעל. זה בגלל הבגד ים החדש =] אני אוהבת אותו.

באותו יום נשרפתי בעיקר ברגליים כי פשוט לא יכולתי למרוח אותם בגלל שהיה עליהם חול...

ישר מהחוף הלכתי למלון ושם לקחתי מונית לקניון לאמא שלי. קנינו לי שעון חדש ממש יפה. אחרי 4 שנים עם אותו שעון החלפתי אותו לאחד לא דיגיטלי ואם זה לא מספיק אז גם בלי מספרים או קוים. קיצר, אני צריכה להתרגל.

בערב ההורים הלכו לסרט ואני ירד לקומה 2- וקראתי לי את הספר כי בחדר יותר מידי שקט.

בזמן שקראתי הוא צלצל אבל כבר בתחילת השיחה הפלטפון נכבה כי נגמרה הבטריה.

בהתחלה תיכננתי להישאר לקרוא ולהתקשר יותר מאוחר אבל בסוף עליתי למעלה ודיברנו 40 דקות. ממש נהנתי.

הוא אמר שהוא רוצה להגיד משהו ובידיוק, כמו בסרטים, היה לו טלפון חחח

הוא רצה להגיד שהוא יכול לדבר איתי שעות וזה די מוזר כי בסופו של דבר אנחנו בקושי מכירים... משהו בסגנון הזה.

ממש נהנתי לדבר איתו.

 

אחרי זה ראיתי "חברים" והלכתי לישון.

 

היום בבוקר אכלנו ארוחת בוקר וירדנו לבריכה. היינו בבריכה עד הצהריים ואז עלינו לחדר, התארגנו, ירדנו לארוחת צהריים, הלכנו לישון צהריים ונסענו הבייתה.

 

סך הכל היה כיף אבל היו הרבה רגעים של שיעמום כי באמת לא היו ילדים בגילי =/

 

כשהגענו לרעננה נסענו לקופי בין כי אמא התגעגעה לאלון והלכה להגיד לו שלום.

כשחזרנו הבייתה אנחנו מנסים לפתוח את הדלת ולא מצליחים כי זה נעול מבפנים ומי פותח לנו את הדלת? איל! חחח מה לעזאזל הוא עשה פה... אתם לא רוצים לדעת למה הוא פה. באמת שלא. חחח

 

הפתעה נעימה... רק חבל שאני צריכה לישון במיטה הקודמת שלי =/

 

מחר צו ראשון.

תאחלו לי בהצלחה. מקווה שילך טוב.

 

-מיכל-

נכתב על ידי -Mikey- , 23/6/2007 22:17  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיכל ב-24/6/2007 19:11
 



לדף הבא
דפים:  

6,771

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Mikey- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Mikey- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)